הרשמה לעדכונים

עדכונים על מסיבות, מוזיקה מצויינת וכל מה שטוב בטראנס הישראלי, אצליכם במייל לפני כולם!

חם בפורטל

ראיון עם מתן בארי – חלוץ הפסטיבלים של אילת

ראיון עם מתן בארי – חלוץ הפסטיבלים של אילת

מתוך הרצון להאיר את אילת באירועי טראנס לאורך כל השנה כשבידו שני מיזמים חמים ובועטים, האחד אירוע בוטיק והשני פסטיבל, מתן בארי הוא ללא ספק אחד מהקודקודים המשפיעים בחזית הדרומית ביותר של הטראנס בישראל.

חברנו בראיון אישי אל האיש הסופר מעניין הזה על מנת לשאוב קצת יותר פרטים על חייו של האילתי שבתקופה האחרונה מצליח לעורר אפילו את הוותיקים שבייננו עם אירועים בעלי תוכן עשיר ומגוון בקצה השני של המפה.

ש. אהלן מתן, ספר לנו על עצמך קצת ברמה האישית.

ת. אהלן אח. אני בן 31 יליד אילת, דור שלישי של מייסדים בעיר השמש, פעיל מאוד חברתית ועסקית, בנאדם של אנשים ופסיכי כזה של 24/7 מהיום שאני מכיר את עצמי חח.

מכהן כיום כחבר מועצה ויו”ר צעירי אילת, עושה את התפקיד בהתנדבות מלאה, בזוגיות עם קורל. ב 10 שנים האחרונות הייתי חלק מיזמויות עסקיות רבות ועיקר העיסוק התרבותי היה ברים ומועדונים גם בשותפות וגם בבעלות. הפעילות הייתה בעיקר בניהול צוות שיווק ומיתוג. בשלב מסויים נוצרה תחושת שובע ורצון לחזור למקורות שהם המוסיקה האלקטרונית שמלווה אותי מגיל 8 והייתה תמיד חלק מחיי ואחת האהבות הגדולות ביותר שלי.

כיום אני מחזיק משרד פרסום בוטיק עם פלטרפורמות דיגיטליות מתקדמות וחברת הפקות שנותנת שירותי הפקה לאירועים תחת כיפת השמיים וכמובן אירועי הבית שהם יזמות שלנו נטו מתוך אידיאולוגיה ורצון לקדם ולפתח את תרבות הפסיכדליה והטמפו באילת על כל גווניו.

ש. יש לך כמה פרוייקטים שקשורים להפקות טראנס באילת, ספר לנו עליהם.

ת. אז ככה אחרי המיקסי, מתוך הרצון שלנו ליצור מצב שבו יש רצף אירועי טראנס לאורך כמעט כל השנה, יצרנו פרוייקט שנקרא Spirit People אירוע עם אופי מאוד ברור מבחינה מוזיקלית, גילאי הקהל והכמות שלו. לספיריט פיפל יש ממש אופי של שבט וקהל די קבוע שהתחיל איתנו את הדרך במיקסי בשילוב עם כל הותיקים של הסצינה באילת פלוס האנשים הטובים של החוף הדרומי.

הצבנו קווים מאוד ברורים בכל הקשור למיתוג האירוע והאופי שמשדרים אווירת בוטיק ומוגבל ל 500 איש אך עם הזמן ראינו שהביקוש של האנשים גודל ועל מנת לא לפגוע במוצר חשבנו בגדול  ויצרנו פסטיבל חדש בשם Paradise Festival, בכל זאת אילת זה סוג של גן עדן.

מתן בחיבוק קבוצתי עם סקיזולוג’יק ואטניקה.

מטרת הפסטיבל הייתה לתת מענה קצת יותר רחב לביקוש שנוצר, והכי חשוב לתת תוכן מסחרר וחוויית פסטיבל אמיתי בתאריכים החמים של השנה כדי שאילת כעיר תיירות תדע לתת מענה של תוכן פסיכדלי לאנשים שאוהבים טראנס ורוצים לרדת לנפוש בידיעה שמחכה להם יחד עם הים והשמש גם פסטיבל טוב. יש מקום יותר מתאים מאילת לזה? אין, הכי טובה בעולם.

בשני הפרוייקטים  שלנו אנחנו מקפידים על קו מוזיקלי מאוד בוגר, איכותי ולא מתפשר. בודדים האמנים שעדיין לא ניגנו אצלינו:
1200 מיקס, אתניקה, Ott, ג׳ונו ריאקטור לייב, gms, אטמוס, אלקטריק יוניברס, קוסמוסיס וכמובן ישראלים רבים וטובים שלא נופלים מאמני החול שלנו.

ב Spirit האמן המרכזי תמיד יהיה קצת יותר מיוחד (לכיוון הדאון טמפו) ובפארדייז הליינאפים יותר בועטים אבל בשני האירועים רמת ההפקה היא מהגבוהות בארץ בלי שום התפשרות באף אחד מהפרמטרים שמגדירים אירוע תחת כיפת השמיים כמצויין על כל החבילה שלו: ליינאפ, הגברה, תפאורה, ניראות, איכות סביבה, אבטחה, רישוי והכי חשוב שירות ואווירה של בית.

בנוסף יש את פרוייקט ההפלגות, מסיבה באמצע הים וזה קורה רק פעמיים שלוש בקיץ אבל נחשב לחוויה הכי מטורפת שיש, תשאל כמה חברים הם בטח יספרו לך.

ש. לאור מעורבותך העמוקה בפוליטיקה והעובדה שאתה מקדם אג’נדה של טראנס, לא בעייתי קצת ?

ת. האמת? שזה פחות מעניין אותי. אנחנו בעולם חדש שהגבול הפך להיות קו דמיוני, גיל התמותה עלה ופתיחות תרבותית שולטת בעולם. מותר להיות צעיר ולבלות גם בגיל 40 והמון אנשים עושים היום כמה דברים במקביל גם אם אין קורלציה בין התחומים.

נכון שזה נראה מוזר, אבל אנחנו צעירים שרוצים לשנות ודווקא בגלל הנוכחות שלי במסדרונות של מקבלי ההחלטות, זה המקום להראות לעולם שאנשי הטראנס הם אנשים מדהימים שלא מסוגלים לפגוע בזבוב, המוסיקה היא חלק מרכזי בחייהם והם סך הכל רוצים לרקוד. אז במה אנחנו שונים מכל סגנון אחר?

אילת היא עיר תיירות וכך צריכה להראות, עיר צעירה תוססת וליברלית שמקבלת את כולם באהבה בחיוך, בעיקר את השונה. כמובן שהכל בטעם טוב ומידה, ובתוך מסגרת החוק. כאן אין התפשרות. אני יכול רק לספר שמתוך חברותי במועצה, אני מקדם רגולציה ארצית בתחום הפסטיבלים יחד עם כמה חברי כנסת צעירים ועוד אנשי מפתח בסצינה על מנת להקל על כל עולם האירועים תחת כיפת השמיים בכלל ופסטיבלי הטראנס בפרט.

ש. מה גרם לך לרצות להתחיל לעסוק ספציפית בטראנס מלכתחילה ?

ת. מי שגדל באילת כנער בסוף שנות 90 ותחילת ה 20 פשוט גדל לתוך הטראנס. מחוף דרורי לשעבר דרך הייניקן סאנדנס והאפטרים בפאפיה, אילת הייתה החלוצה הארצית של הסצינה ומי שנחשף כילד והתחבר פשוט נדבק בחיידק והתאהב.

את הדיסק הראשון שלי קיבלתי ב94 כשהייתי בן 8 ומאז זה מה שמתנגן במערכת. את המסיבה הראשונה שלי עשיתי בשנת 2002 כשהיינו בני 15, עם שתי בוקסות, בידורית ניידת, 4 לונגים והמון אהבה בלגונה.

המשכתי בסצינה בתור מפיק נער עד 2006 ושם הייתה תקופה של דעיכה בסצינה, העדפתי לחזור למשבצת בליין ואת הפרנסה מצאתי במיינסטרים עד 2013, שם כבר חוויתי תחושת מיצוי, למרות שנעשו בדרך לא מעט דברים שונים במקביל. פשוט כבר לא יכלתי להכיל את זה.

ב 2014 פתחתי בר מסעדה (מיקסי) ושם בחרתי להקדיש יום אחד לנשמה עם ליין קטן של טראנס שהפך תוך כמה חודשים לשם דבר ארצי וגרם לי לעשות את הסוויץ חזרה למקצוע, פשוט מילא אותי כל פעם מחדש!!

ש. האם לדעתך יש מקום לפתח סצנה של טראנס בעיר כל כך מסחרית ותיירותית, למה ?

ת. על פי השכל הישר אין מקום אבל ראית פעם משהו נולד בין לילה? בכל מקום שבו יש משהו חדש, לא הייתה דרך להצדיק את קיומו לפני שנולד.

לכאורה אילת מסחרית אבל צומח פה גרעין אנושי תומך ומדהים שתמיד דואג לפרגן. זה ממש משמח שמגיעים לאילת לא מעט אנשים יפים שמחפשים את התוכן הזה ויחד עם האווירה האילתית זה פשוט מתלבש כמו כפפה ליד. העסק רק בחיתולים ויקח קצת זמן עד שנבנה את האמון הזה שיגרום לקהל איכותי ובוגר לרדת לאילת ולהגיע למסיבה שהיא לא מסחרית מדי. כשנכנסים לרחבה האווירה היא שונה וייחודית ואת האמת לא מרגשת במיוחד. ואז לפתע עולה השמש ואתה מגלה שאתה רוקד בפאקינג גן עדן מוקף הרים עצים וים, הרגשה שאין לה תחליף.

ש. ספר לנו קצת על הקהל האילתי, איך הוא ?

ת. הקהל האילתי ברובו מורכב שאנשים טובים ונעימים כאלו שכיף לפגוש ברחבה וזה כיף לדבר עם אנשים שמבינים במוזיקה. הקהל די מגוון כי זו עיר קטנה בשביל למלא רחבות לפי זאנרים מוזיקליים של טראנס אז יש סוג של קהל מעורב ברמת הגילאים, אבל הקהל עצמו מדהים ומפרגן, לפעמים קצת קשה והדרך לגרום לאנשים להבין שבשביל לקבל מוצרים טובים צריך לשלם הייתה ארוכה וקשה אבל בסוף זה כבר הושרש והיום הכל טוב.

החלק החשוב בעיניי הוא שטפו טפו טפו ב 3 שנים של אירועים לא היה אפילו מקרה קטנטן של אלימות מכל סוג שהיא, ולאחרונה אני נתקל בזה ברמה הארצית בעיקר במחתרות ומזדעזע, אצלינו זה קו אדום בולט מאוד ויש יד קשה ולא מתפשרת. כמובן שמאחורי כל זה עומד צוות מדהים וקטן שהם המשפחה השניה שלי, כל אחד בתחומו ותפקידו באמת נותן את הנשמה כדי שדברים יקרו כאן. כל אחד ואחד מהם הוא חלוץ ושגריר של הסצינה באילת, נלחמים כדי שלא תיכבה אש הטראנס בעיר.

קרחנה במדבר. צילום: אוראל רביבו

ש. מה אתה עושה בזמנך הפנוי מעבר להפקות, תחביבים, בילויים וכו…

ת. האמת שאין לי כזה זמן פנוי חח. בגלל המועצה וההפקות אני מוצא את עצמי עובד ממש סביב השעון ובגלל שאני מחובר לטלפון בצורה דוחה, אני כמעט ולא רואה טלויזיה ואין לי אפילו מחשב.

עיקר הזמן מוקדש לבת זוג שלי, קצת כושר הרבה מאוד ים עם חברים (בעיקר זולות ) קצת לימודים פה ושם כדי להעשיר את הידע, המון טיפול בבעלי חיים, משפחה ופסטיבלים טובים של חברים שאני אוהב לבוא ולהנות בהם מבלי לעבוד. לא מוותר על דוף, מוקשה, קליקה ואירועי תוכן חד פעמיים (טווסיטיבל, נאנו, רדיוהד וכו׳).

מה אתה יודע, מדי פעם גם חוטא בטכנו אבל ללא ספק כל שלב שאני עובר המוזיקה היא חלק מחיי בכל מקום אפשרי.

ש. איזה קשיים עומדים בפניך בתור מפיק ?

ת. דווקא בגלל היותי חבר מועצה, מקפידים איתי יותר והכל צריך להיות על המילימטר, אבל מעבר לזה היום הרשויות באילת תומכות מאוד ונותנות לדברים לקרות. אחד הדברים שמעיקים עלי ועל כל המפיקים בארץ זה העלויות שהבירוקרטיה מייצרת לנו.

לדוגמא: תיק רישוי מגיע היום כבר ל 40 אחוז מעלות האירוע, יש גופים שגובים אגרות של אלפי שקלים על 10 דקות של השקעה וזה פשוט מתסכל.

אין באמת יכולת להעביר אירוע בלי תלאות וקשיים, יש במדינת ישראל יותר מדי בוסים ואין באמת סינכרון בין הגופים, כל משרד שמקבל סמכות מסויימת שומר על הממלכה שלו בלי איזשהו מבט-על שאמור להקל על מפיקים. אבל ברוך ה׳ גם את זה עברנו ונמשיך לעבור. הקושי הגדול ביותר באילת הוא חוק הרעש והחום הגדול אבל גם עם זה מתמודדים יפה.

פסטיבל פרדייז אילת מוקסי בר טראנס
מקבלים את הזריחה עם דקל

ש. ספר על המסיבה הכי טובה שהרמת עד היום, מה הפך אותה לכל כך מיוחדת ?

ת. אפשר להגיד ששני האירועים האחרונים שלנו, פארדייז בפסח עם אתניקה וספיריט האחרונה עם ott לייב. בשניהם ראית איזה קפיצת מדרגה גם באיכות ההפקה וגם בטיב האירוע מכל מיני משתנים. בפסח היה פשוט טירוף של 2000 איש שלא הפסיקו לרקוד בערב מוזיקלי בועט ומחשמל, ובספיריט האחרונה היינו אמיצים מאוד והבאנו את אמן הציל אאוט הטוב בעולם.

למרות שצ’יל אאוט באמצע מסיבה זה לא דבר פשוט, זה היה הרגע הכי יפה שלי אי פעם במסיבה. 370 איש יפהפיים שנהנים מכל צליל, אווירת המדבר עם תפאורה פשוט מפילת לסת פלוס סאונד מצויין וקסם של מוסיקה. היה פשוט מושלם.

ש. אם היית יכול להביא כל אמן שבעולם, את מי היית מביא, למה דווקא אותו ?

ת. כמובן שיש עוד המון בדרך ודווקא פחות מוכרים ומטורפים מוזיקלית, אבל הקונצנזוס של הסצינה זה שפונגל לייב בהרכב מלא עם כל הנגנים והכלים בשילוב איזה פילהרמונית בסט זריחה אל מול ההרים ליד הים, שם אדע שעשיתי הכל.

ש. חשבת לנדוד צפונה יותר עם האירועים שלך או שאתה מעדיף להישאר באילת ? למה ?

ת. תמיד יש מחשבות לגוון או לעשות איזה משהו חד פעמי אבל יש סטאטוס קוו בסצינה וצריך לשמור עליו. כל המפיקים בסצינה הם חברים טובים מאוד שלי ולא אפגע בהם לעולם. במקום לעלות לצפון, המטרה האמיתית היא להביא את הצפון אלינו…תעזרו לנו להפיץ את הבשורה כי יש טראנס באילת (:

ש. תוכניות עתידיות?

ב2018 שמנו לנו כמטרה באמת להביא את המרכז לאילת ויחד עם כמה הפקות אהובות יווצרו שיתופי פעולה מעניינים שיולידו הפקות ענק בתחילת האביב,שיא הקיץ ותחילת הסתיו שיתפרשו על סופש שלם בכל מיני דרכים שהקהל עוד לא פגש ונתקל בהם באילת ואפשר להגיד גם בארץ.

במלים פשוטות, יש למה לצפות!

ש. לסיום, איזה משפט מחץ מוביל אותך בחיים

ת. האמת שאין לי אחד כזה אבל אני מאמין שהכל אפשרי, שאין ייאוש בחיים והכל עניין של מידה פעם אחת. אני מאוד משתדל לשמור על צניעות ופשוט ושואף תמיד להיות סובלני יותר כלפי הסביבה והעולם. חשוב שכולם יזכרו שבכל צעד שלהם הם צריכים מצד אחד להאמין בעצמם ומצד שני לבקר את עצמם, לא לפחד להתבונן פנימה ולחפש להשתפר. יש עולם יפה סביבנו וצריך לדאוג שיהיה נעים לחיות בו.

https://www.youtube.com/watch?v=n2sGUJ5rCfI&feature=youtu.be

Video by: Amit Azriel Photography

 

תגובה אחת

  1. כל הכבוד!
    ראיון מרתק עם איש מפתח שמקדם את סצנת הטראנס בישראל.
    אם חלומך להביא את סיימון בהרכב מלא אז יש לך הזדמנות באיזור הזמן של פורים מכיוון שהוא עושה בדיוק את זה הארצנו
    בשביל “היוניטי”.
    בהצלחה ותמשיך ככה!

כתיבת תגובה

הצטרפו לקהילה

נדאג לעדכן אותכם במסיבות הכי מחשמלות והסטים של הדי ג’יים הכי חריפים. בום!