פסטיבל דזרט דאנס 2016
שווה היה לנו לבלות 8 שעות בדרכים כדי להגיע לגן עדן הזה שכל כך קרוב אלינו וכל כך רחוק תרבותית ופוליטית. באופן אישי, בפעם הראשונה ב 2014 וגם בפסח התשע”ו הרמתי את הרחבה בסטים עם חיבור כל כך עוצמתי לקהל ולמקום עד כדי כך שגם אני הופתעתי. זה מה שבכל פעם מוכיח לי שאני כדיג’יי, בסך הכל צינור למעבר אנרגיה דרכי.
תענוג לדעת שאומת השלם של הטראנס חיה גם סביבנו וכיף לראות שלמרות ההבדלים הרבים, יש בינינו כל כך הרבה מהמשותף. השאלה העולה היא האם נוכל יום אחד ליצור בינינו שיתופי פעולה לכבוד הטראנס והחיבור האנושי והאם יש איזשהו תפקיד ולו הקטן ביותר שאנחנו יכולים למלא, בתוך התנועה הגדולה של ההתנגשויות התרבותיות באיזורנו.
הטראנס קיים כבר יותר מ20 שנה במתכונתו האלקטרונית. לפני עשרת אלפים שנה היה כבר טראנס שבטי, במערות ובעמקים הכו על אבנים במקצב קבוע כדי להיכנס לאופוריה לפני שיוצאים לציד.
הסכסוך קיים כ 2000 שנה, ובמקביל די ברור שיש דמיון רב מהשוני בין שני העמים – יהודים וערבים (המון מילים דומות בשפה, שנינו כותבים מימין לשמאל, שנינו אוהבים את ארץ האבות, יש לנו אב משותף, ולפעמים יש לנו גם מבט דומה בעיניים…). לטראנס יש פור ענק על הסכסוך המקומי, והיתרון הגדול של התרבות המוזיקלית הזאת הוא הפוטנציאל העצום לחבר בין בני אדם ללא הבדל גזע דת ומין. המוזיקה האלקטרונית הזאת לא מבחינה בין אוזן ששומעת עברית כל היום לבין אוזן ששומעת ערבית.
טראנס קיים בארצות ערב, ממרוקו ועד איראן, כבר לא מעט שנים, ואנחנו הישראלים כקבוצת תרבות טראנס גדולה, לא ממש מודעים לזה. העובדה היא גם שיש קבוצות של ערבים נוצרים ומוסלמים מגניבים אש שעושים מסיבות מחתרת אחרת בצפון ובמזרח אבל משום מה אין חיבור ותקשורת עדיין בין הסצינה הישראלית לסצינה הערבית המקומית. פסטיבל הדזרט דאנס בא לבשר איזושהי תקווה שבכנות אפשר להתייחס אליה כך: אם הערבים עושים מסיבות טראנס, אז מסתבר שיש גם בצד שלהם את נציגי הדור האנושי החדש, אלה ששלום ומלחמה לא מעניינים אותם והם פשוט חיים בשביל הרגע הזה שבו יש חיבור פנימי עוצמתי לאש הפנימית, הרגע הזה שבו אנחנו רוקדים משולהבים ברחבה ומרגישים ניצחון של החיים.
כל רגע שכזה שבו המוני אנשים מרגישים מחוברים לעצמם בשלמות, מתווסף לעוד רגע ולעוד רגע ולעוד אלפי רגעים שכאלה בלבבות של בני אדם שרוקדים בכל העולם ובייחוד כאן במזרח התיכון השסוע. כי כל מה שאנחנו צריכים כאן ועכשיו זה בעצם קבוצות גדולות של בני ובנות אדם שמרגישים חיבור מלא לעצמם וחיים את חייהם בשלמות בשמחה ובהגשמה מלאה. כי הרי כל אדם שמחובר לעצמו וחי את רצונו בשלמות, בטח לא ירגיש צורך במסעות נקמה ובכאב של אחרים, ויפעל רק למען מוזיקה, אחדות, אמנות, יצירתיות ופיתוח עצמי למען עולם טוב יותר, ומי יודע אולי אלה הם באמת ימות משיח בהם יגור זאב עם כבש…
אם כך חברותיי וחבריי היקרים לטראנס ולטבע, תנו דעתכם לעניין , האם עלינו לפתוח את הלב ולתמוך ולהתעניין בקבוצות הטראנס שמעבר לגבולות ? קבוצות הראסטות הצבעוניים שבפיהם מתגלגל מבטא אחר ועיניהם נשואות אל הרמקול השמאלי בבוקר, והם מביאים משב רוח רענן של פסיי, דארק וקיק עצבני ללא פשרות , קצת מין גואה עכשווי שכזה בסיני ובמדבריות ערב…
2 תגובות
מבאס שזה לא מצליח להתרומם… אי אפשר לעשות פסטיבל של כמה ימים עם 150 איש שמתוכם 20 ברחבה… אולי הם צריכים להפוך את זה לפסטיבל דאוון טמפו. אבל אחלה לוקיישן ונראית אווירה משובחת.
דברים כאלה לוקחים זמן….
בנתיים מה שרואים משם לא רואים מכאן, יש מסיבות אפטר כמעט בכל שבוע, בדהב, בשארם, ורייבים מוטרפים של אלפי אנשים בקהיר…