אינטגרציה לחוויות פסיכדליות

לחבר את התודעה הגדולה לעולם החומר – אינטגרציה

מכירים את התחושה הזו שקיבלתם מסרים פורצי דמיון במסע, ושאתם חייבים לזכור ולנצל אותם בחיי היום יום? אז הגעתם למקום הנכון.

ז’אנר הפסיכדליה בשלל רבדיו כבר מזמן הגיע למיינסטרים והפך למרכז העניין מסביב לעולם כולו. מדברים על זה בטלוויזיה, בעיתונות, ברשתות החברתיות ואיפה לא. אך מעבר למסך העשן של הפן המסחרי שבעניין, האם יצא לכם באמת לקחת מהמסע שלכם ערך אמיתי לחיים שלכם והסובבים אתכם?

מזמינים אתכם לשיחה עם מנחה מעגלי האינטגרציה דור כהן על עולם האינטגרציה והחשיבות בליצור קישוריות לאחר חוויה פותחת תודעה עם העולם החומרי הפיזי שמוביל אותנו מחוץ לגבולות הבועה הפסיכדלית.

אינטגרציה פסיכדלית
חיבור ישיר לתדרים הגבוהים.

חוויה פסיכדלית, כמו כל מסע, מורכבת מבחינתי משלושה שלבים. בשלב הראשון אנחנו מתכוננים – מחליטים על זמן ומקום, חומר, אנשים שאנחנו איתם. מכינים מראש דברים שבא לנו כמו מים ובגדים, מסטיקים וכד’. השלב השני הוא החוויה עצמה, עם כל מה שהיא מביאה איתה. בשלב השלישי אנחנו חוזרים למצב התודעה הרגיל, אבל אנחנו קצת שונים, אחרי המסע.

מה שאני רוצה לכתוב עליו הוא החלק השלישי, של האחרי. התהליך שבו אנחנו לוקחים את החוויה שעברנו והופכים אותה למשהו שרלוונטי לנו בחיים בכלל. התהליך הזה נקרא אינטגרציה, והוא מתייחס לחיבור בין תודעת המסע לתודעת היומיום. בזמן המסע אנחנו חווים אינסוף רגעים שמתחלפים בקצב הרבה יותר מהיר ממה שאנחנו רגילים. עבורי, תחושת המשמעות העמוקה שנלווית לחלק מהרגעים האלה היא מאפיין בולט של החוויה הפסיכדלית. לפעמים אנחנו נזכרים בעצמנו כשהיינו קטנים. לפעמים אנחנו מדברים עם חבר במסיבה על דברים שבחיים לא היינו נוגעים בהם אחרת. לפעמים אנחנו פוגשים את אלוהים. לפעמים הצורות מחביאות מסרים, שיעורים. לפעמים נרגיש התעלות נפש אדירה ואקסטטית ונאהב את החיים ואת עצמנו, ולפעמים נפגוש פחד או כאב תהומיים לא פחות.

אינטגרציה יכולה להיעשות במגוון עצום של דרכים. שיחה עם קרובים, כתיבה, ציור ואמנות, מדיטציה, מחקר על נושא שמעסיק אותך, טיפול… כל דרך שעוברת בפנים, בנפש, עושה עיבוד לחוויות האלה.

גם במסיבה, החומרים והחוויות האלו מזמנים לנו תובנות על עצמנו ועל החיים שאנחנו נשארים איתם גם כשחזרנו הביתה. ועכשיו בתקופת הסגרים והקורונה, כשרבים מאיתנו יוצאים למסעות בסטינג לא-מסיבתי, ואולי אפילו בבית, ייתכן שהמסעות אפילו קרובים יותר למציאות הרגילה וקשה יותר להשאיר אותם ברחבה.

אינטגרציה בפסיכדליה מפגשי מידע
להיות הטבע, להרגיש חלק מהשלם.

בכל השיח על פסיכדלים ומשני תודעה יש לפעמים הפרדה בין שימוש לצרכי פנאי או שימוש טיפולי, טקסי או רפואי. המחקר המתעורר בשנים האחרונות מציג תוצאות יוצאות מן הכלל בטיפול במגוון קשיים נפשיים כמו פוסט טראומה, דכאון וחרדה, OCD ועוד. בדרך כלל המחקרים האלה נערכים בסביבה מאד מסוימת ומבוקרת, של קליניקה ותחת מעקב לצרכי המחקר. בעיני ההפרדה הזו מלאכותית, גם אם היא חשובה לצרכי המחקר. בשטח הדברים קצת אחרים, ואני יודע מנסיון אישי שלחומרים האלה יש פוטנציאל ריפוי גם כשמשתמשים בהם “סתם בשביל הכיף”. לא, זה לא אומר שאם יש לך קושי נפשי משמעותי אתה צריך לטפל בעצמך על ידי טריפים. זה אומר שהם יכולים להראות לנו את הדרך הנכונה ללכת בה. אנחנו עדיין צריכים ללכת – ולפעמים להישען על אחרים בדרך.

למרות שבכל מפגש המשתתפים חדשים, פעם אחר פעם נוצרת אינטימיות כמעט מקודשת. פעם אחר פעם אנחנו מסיימים מפגש בתחושה שמשהו טוב מאד קרה במעגל.

לפני שלוש שנים בערך הבנתי, כשעמדתי להשתין בשירותים במועדון, למה קשה לי להשתין במקומות ציבוריים. זה משהו שליווה אותי מאז שהייתי ילד. לא ממש זכרתי למה ואיך זה קשור, אבל באותו רגע במועדון הכל התחבר. במהירות שיא חוויה משפילה מכיתה ב’ התגלגלה לרגע מביך בכיתה ד’, ופתאום לטיול חנוכה בכיתה ח’, ולצבא… הכל נפתח, ואני הייתי פתוח לגמרי. נתתי לזה להיות, דיברתי על זה עם חברה במסיבה ולא הדחקתי את זה בחזרה לשכחה. ככה זה פסיכדלים, הם נותנים את האמת ולא מאפשרים לברוח ממנה.

זה לא פתר לי את הבעיה.

אבל זה היה תחילת הפתרון. לקחתי את החוויה הזו לעולם הרגיל, והתחלתי להתעסק בזה. להתחבר לעצמי שהייתי, להזכר ולעבד. דיברתי על זה עם חברים וחברות, וגם בטיפול. לאט לאט, ובעוד הזדמנויות במועדונים, המשכתי לשחרר מעצמי את כל הטראומה הזו וההשלכות שהיא צברה עם השנים. באותה תקופה גם למדתי לטפל וטיפלתי בעצמי. למעשה, לקחתי את הדברים שהיו חבויים בתת מודע שלי והפכתי אותם למודעים. במשך יותר מחצי שנה היו לי לפחות חמש-שש הזדמנויות ביום להתמודד עם המידע החדש שגיליתי, ובואו נגיד שלא תמיד זה היה קל.

אינטגרציה יכולה להיעשות במגוון עצום של דרכים. שיחה עם קרובים, כתיבה, ציור ואמנות, מדיטציה, מחקר על נושא שמעסיק אותך, טיפול… כל דרך שעוברת בפנים, בנפש, עושה עיבוד לחוויות האלה. כל נסיון להעמיק ולהבין, לסדר את הדברים ולתת להם את המשמעות הראויה בעינינו – זה אינטגרציה.

מפגשי אינטגרציה
מפגשי אינטגרציה להשלמת החוויה.

רגע לפי שהקורונה פרצה התחלנו, שון לייקוב ואני, להנחות מעגלי אינטגרציה למי שמרגישים שיש להם מה לעבד מהחוויות הפסיכדליות שלהם. אחת לשבועיים אנחנו פותחים (בזום כמובן) מעגל, ומי שמצטרפים באותו מפגש עושים עיבוד משותף לחוויות שלהם. כל פעם מישהו או מישהי אחרת מספרים בהרחבה על חוויה שנשארה איתם, לפעמים מהסופ”ש האחרון ולפעמים מלפני כמה שנים. השאר מקשיבים, ובסוף השיתוף מתייחסים מנקודת מבטם. השיטה הזו מאפשרת לנו תנאים שבהם כולנו מעבדים את החוויות שלנו, גם מי שמשתף וגם מי שמקשיב (וגם מי שמנחה…). למרות שבכל מפגש המשתתפים חדשים, פעם אחר פעם נוצרת אינטימיות כמעט מקודשת. פעם אחר פעם אנחנו מסיימים מפגש בתחושה שמשהו טוב מאד קרה במעגל.

לא כל דבר מתאים למעגל אינטגרציה. אם ניקח את הסיפור שלי כדוגמא, שיחות אינטגרציה כאלה היו יכולות להיות מועילות, אבל הן היו יכולות להיות רק חלק מהעיבוד. אני הייתי בטיפול באותה תקופה, והוא היה חשוב מאד. במקרים קשים, שיחת אינטגרציה לא תספיק וכדאי לפנות גם למשאבים נוספים, כמו טיפול. באתר של שון ישנו מאגר מטפלים ידידותיים לפסיכדלים – כלומר אתם יכולים להיות בטוחים שהמטפלים האלה מבינים על מה אתם מדברים ולא ישפטו אתכם על כך שאתם צורכים פסיכדלים. בנוסף, אינטגרציה כדאי לעשות לא רק לחוויות קשות או שליליות, אלא גם לחוויות חיוביות ונעימות. כל החוויות האלה יכולות להיות משמעותיות וחשובות במסע של כל אחד, אם רק נקדיש קצת זמן להכניס אותם לתוך היומיום.

נכון להיום ישנן כמה אפשרויות להשתתף במעגל אינטגרציה בארץ, עוד מידע כאן:

מעגל אינטגרציה בדרום > קליק כאן

עמוד אינטגרציה מרכז מידע > קליק כאן

עוד מידע על אינטגרציה בקבוצה > מדברים פסיכדליה

*אין לראות בכתבה זו משום עידוד לצריכת חומרים לא חוקיים או לכל פעילות בלתי חוקית אחרת.

כתיבת תגובה

הצטרפו לקהילה

נדאג לעדכן אותכם במסיבות הכי מחשמלות והסטים של הדי ג’יים הכי חריפים. בום!