Dj Diana Upסיקור אלבום – Skizologic – Robotized
רבים בארץ מכירים את Skizologic כדיג’יי מעיף במסיבות מחתרת הכי נחשבות בפלנטת הטראנס הישראלית, כמו אסיד באבלס המיתולוגיים, וכמובן אחד ממנהיגי הסולאריס והקליקה המשובחים.
לא כולם מודעים לכך שמאור סקיזולוג’יק חצבני הוציא אלבום נאו-גואה יחידני שנשמע חד ומדוייק עד כדי כך שנראה שנולד ז’אנר חדש. השילוב בין הפקה מוזיקלית עכשוית לבין רצון ליצור מוזיקה בסגנון מסויים מאוד לבין נסיון עצום של מאור כדיג’יי ומפיק הוביל לשלם שהוא גדול מסך סכום חלקיו.
זה זמן רב שאני מחכה להיות מופתעת מאלבום אמן תחת ידיו והנה סוף סוף זה קורה.
במקרה קיבלתי מממאור המוכשר לינק ליצירה החדשה שלו, שמתי לי אותה להתנגן ברקע בבית, אני מטה אוזן ומטרק לטרק מרגישה איך הציפיה שלי עולה ובא לי להמשיך ולשמוע את הצליל הבא בתור.
הטרק הראשון נשמע לי מוכר בז’אנר שלו והבנתי שאני שומעת שם את הסגנון האופייני למאור, מוזיקה חדה, מהודקת, חריפה, עם קו מלודי מינימליסטי מאוד. מכיוון שאישית אני מאוד אוהבת מלודיות לא ציפיתי ליותר מדי התפתחויות והנה הפלא ופלא, הבניה האמנותית של כל טרק וטרק והסיפור המתפתח לאורך האלבום פתאום גרמו לי להיות מרותקת .ישבתי מול המוניטורים והמשכתי להאזין בעיניים עצומות ובאצבעות מתופפות. הרגשתי שאני נסחפת לתוך אגדה מוזיקלית שקיבלתי במתנה מסע פנימי לא צפוי. שזכיתי להיכנס לתוך איזשהו מוח אינטליגנטי חריף בקטע מאוד יוצא דופן, שגורם לי ממש באותו רגע להמשיך ולחקור ולהבין מה הוא רוצה עוד לומר לי.
מיד פניתי למאור והתחלתי לשאול אותו שאלות כדי לדעת איך הוא הגיע לסאונד ולסיפור ומה היא בעצם כוונת המשורר, סקיזולוג’יק.
אני : אתה משלב גואה וזנון, רידם סקשיין הדוק ונקי של זנון ופתיחות של אקורדים ומלודיות של גואה. וכמובן אי אפשר בלי השפעות של פרוגרסיב כדי לגרות את צ’אקרת הבסיס של הקהל הישראלי.
לא יצא לי לשמוע דברים דומים, לקחת השראה ממישהו ? נראה לך שיש מצב שהמצאת תת ז’אנר ?
איזו מחמאה .. מגיב מאור, האמת שאני עושה את מה שאני. משתדל לפחות. לוקח השראה מהכל, כל מה שאני אוהב, מרוק וג’אז ועד לכל העולם האלקטרוני, טראנס, פרוג, פסיי וגואה.
אני לא עובד עם רפרנס. המוזיקה שלי היא נטו מה שהמוח משדר החוצה.
אנחנו בזאיון ( zion604 records ) קוראים לזה psy newschool, שילוב של פסיי טראנס עם ניו סקול ואולדסקול.
אני שומעת בבית שוב ושוב את האלבום הגאוני הזה ומתאהבת בו יותר מהאזנה להאזנה…. בטרק הראשון הקפיץ אותי מיידית שיתוף הפעולה בין מאור לרועי ששון (שידאפו), טרק כל כך נכון לרחבת הגואה הישראלית. בטרק השני אפשר לשמוע בצורה מאוד ברורה את נקיון הצלילים והמקצבים הכל כך מלא באוויר לנשימה שבא אלינו לפני כמה שנים מאוסטרליה, היבשת עם הכי הרבה ספייס בעולם ובין לבין הרמוניות חמות ומחשמלות.
בטרק השלישי שוב גיחה פסיכדלית יותר, רמיקס של מאור ל 2minds עם סלסולים מהסוג שגורמים לך לרצות להתקרב לרמקול ולהפוך לממברנה כדי להרגיש עוד יותר את הצליל הזה עובר דרכך. המוזיקה מאוד מדברת ומושכת פנימה והחוצה מתוך הקיום הרגיל, אחת מהתכונות שאותן הטראנס מביא לידי ביטוי בצורה האולטימטיבית.
מאור : אני אגיד לך מאיפה זה בא לי. ניגנתי אולדסקול המון שנים והיום אין הרכבים שעושים מוזיקה שדומה לסגנון שהייתי מנגן.
אין ולא היה קו של אבולוציה מוזיקלית שמובילה לסגנון הזה. היום מי שיוצר בתחום הז’אנר של גואה עכשווית עושה בעיקר טרקים של נצחונות או ניו סקול מאוד מאוד מלודי. כשאני הייתי מנגן רטרו זה היה יותר קראטה ופחות מלודי, יותר גרוב שנשמע כאילו לילי יותר. הרבה מוזיקה יפנית. ברוב הפעמים מדובר באמנים שהקדימו את זמנם אז.
אני : והיום המוזיקה הזאת שנשמעת כאילו לילית בעצם מתאימה גם ללילה וגם ליום, תלוי במבנה הליינאפ.
נכון, אומר מאור, אין היום יותר לילה ויום כמו פעם, מה שעובד טוב יכול להתנגן בכל שעה.
ואז ממשיך להסביר את דרכו הייחודית ליצור מוזיקה – הרעיון זה לקחת את מה שאהבתי מאז ולהלביש על מבנה שיוכל לסקרן גם אנשים שלא אוהבים גואה או אפילו מסתייגים מהמילה הזאת כי הם מכירים גואה רק כניצחונות או מלודיות וככה בעצם לגשר בין העולמות.
אז חשבת על כל פרט, אני מבינה, עונה לו וניגשת ליצירה בצורה מתוכננת, כאילו ידעת מראש איזה סיפור הולך להיכתב.
מאור: כך יצא, אני מנגן הרבה ולא תמיד במסיבות גואה ולא רוצה להישאר רק בז’אנר אחד. רציתי שהמוזיקה שלי תעבוד גם באינדור וגם בטבע.
(הלאה לטרק הרביעי, בנתיים הכי ספייסי וחשמלי, ושמו בישראל Robotized כשם האלבום כולו, אכן בונה מעגלים ומרובעים חשמליים במוח ואחכ מפרק אותם לפיקסלים קטנטנים עם המלודיה הירוקה סגולה שברקע.
לא מאמינים ?? תשמעו בעצמכם !
ובטרק החמישי, שיתוף פעולה נוסף, הפעם עם Moonweed. אני ממש בריגושים ורוצה לשיר עם המוזיקה, הלוואי ויכולתי להזרים ממני כאלה צלילים אלקטרונים מזככי נפש…
גם המקצבים הולכים ונהיים יותר מרקידים באמצע האלבום ובזה רואים ומרגישים את היד של הדיג’יי שערך את הטרקים באלבום בצורה של מסיבה. נדיר למצוא כיום אמנים שעורכים את האלבומים שלהם כמו דיג’יי, שמרגיש במדוייק את הטון הנכון הבא בתור…
בטרק השישי מאור שיתף פעולה עם רעי Innerzone בעוד פרק במסע ההגדרה העצמית של הטבע הישראלי המחתרתי, במלודיות קלאסיות אופייניות שאפשר לשלב במסיבה שבה כולם כבר בתעופה מתמשכת אל האופק הזוהר הפנימי.
לא מאמינים ?? וכו’ … )
ועכשיו אני מרשה לעצמי לשאול שאלה יותר אישית. מאור, האם העבודה המשותפת יחד עם היוצרים הנוספים נתנה לך השראה לשאר הטרקים שכתבת לבד ?
מאור: האמת שהטראק הראשון שנכתב במטרה לאלבום היה robotized והוא נכתב רק על ידי. הוא זה שמגדיר את הסגנון, לכן גם האלבום נקרא על שמו אבל אני אוהב מאוד לשבת עם אמנים נוספים ורואים את זה היטב באלבום שלי. אני חושב שמכל אחד אפשר ללמוד גם טכנית וגם רעיונית והעניין הוא לעשות כמה שיותר מוזיקה כך שמי שבא ברוך הבא, לשם היצירה. וכן, הנוכחות שלהם באה לידי ביטוי כי בתהליך היצירה הכללי לוקחים את הדברים הטובים שאוהבים מכל אחד.
אני מודה שאני מופתעת מאוד מהגרוב המתהווה. אני לא רגילה להנות מאלבום מלא של אמנים, אני אומרת למאור בחוסר צניעות גלוי…
ומקבלת מיד תגובה משמחת – אושר ! כיף לשמוע !
אני: טוב, נראה לי שהסברת לי ממש טוב את הכוונות שלך במוזיקה וזה היה מרתק. תודה !
מאור : בכיף, היה מגניב להסביר, לא הרבה מתעניינים במסביב.
הגיע הזמן לנוע בישורת האחרונה של המסיבה הזאת, הטרק השביעי, Spectrum לוקח הצידה לאי שם בזווית אלכסונית עם מלודיה פתוחה יפהפיה והכי בולטת בהרמוניות הצבעוניות שלה בכל האלבום כולו, הטרק הזה כשמו כן הוא, כל ספקטרום הצבעים במעוף אחד של קרוב לשמונה דקות.
טרק שמונה, הכי קרוב בסגנון שלו לפרוגרסיב במקצב המתגלגל שלו אבל המלודיה הפסיכדלית המלווה אותו לכל אורכו מצטרפת ועולה, מהדהדת ומתגברת ויוצרת יחד עם הקצב מתכון בדוק לריקוד פסיי-גלאקטי מחוייך. אני פשוט חשה את השמחה מתפזרת לי בגוף ובמוח, מדהים מה שמוזיקה אינטליגנטית יכולה לעשות !
לסיום, הטרק התשיעי מזכיר לי מיידית מוזיקה של טום קוזם ושל גראוץ’ האוסטרליים, פסיכדלי דקיק בצבע כסוף ומכושף, כאן כבר אין לי את מאור על הקו לשאול אותו מה זה הכשף קסם הזה, כי מבחינתי זה הטרק שפותח לי את השער הפנימי הפנטסטי לעולמות הרוח ואפשר בהחלט להאמין שהסיפור בהחלט אינו נגמר לעולם… הוא רק מסתיים לרגע בסוף הסט… עד הסט הבא כמובן… המשך יבוא…
נסו בעצמכם, אולי תתפזר עליכם קצת אבקת קסמים גם כן ותצאו עם חיוך מרוח לרחוב אחרי ששמעתם את האלבום כולו מהתחלה עד הסוף. כן כן ! האפקט המלא קורה בשמיעה רצופה בלבד, ללא הפסקות וללא קפיצות לפייסבוק או לשיחת טלפון. הכל סובל דיחוי במקרה של האלבום המושלם הזה…