Cuddlesסיקור אלבום – Fairchildren של Ott
כנראה שזאת אחת ההפקות המוזיקליות מהטובות והבולטות ביותר בשנת 2015 וממה שזה נראה, זהו אחד מהאלבומים בז’אנר הצ’יל אווט והאמביאנט האקספרמנטלי הקוסמי (והמיוחד כל כך בדרכו שלו!) שישארו בטופ פייבוריטס שלנו לשנים ארוכות ורבות. מהאלבומים האלה שהדבר הראשון שעולה בראש כשהשיחה עליו מתחילה הוא “פאק ייס, אחת מיצירות המופת הטובות בגלקסיה”, בוא נריץ עליו עוד סיבוב.
שנתחיל ? :)
הטראק הראשון שפותח את האלבום המופלא הזה, אינטרו של רגשות אם תירצו, מתחיל בנמוכים מתחילתו עד סופו, אין סוף פילטרים, די’ג, סינטים, וקול הנערה אשר שבה ממרחקים, טראק משגע ומלא בתנועה, כאילו נסחפתם בלב ים אל עבר שירת הסירנות.
ככה פותחים אלבום!
דאב כזה אנחנו אוהבים, הוק גיטרה ממכר כמו שקית במבה אדומה במאנ’צ קשוח.
כל הצ’ופים של הרגאיי מגיעים כאן במלא צורות, סינטים, גיטרות ומה לא, ואז, ממעמקי נפשו של היוצר הענק הזה, הוא מביא את הכינור, שמתעוות עד לגוון אלקטרוני שלו כל כך חיכינו, הוואקל הגברי העדין עושה כאן את ההבדל, הפאנינג האין סופי (מומלץ באוזניות) שסוחף אותך לזוז כמו אומנית הולה הופ בצד הרחבה, טראק נעים מאוד לבוקר, לפני שינה, ובסקס הוא עושה יופי את האווירה…
מתחיל באוסטינטו שמזכיר קצת את ההתחלה של מגרש השדים, לא במובן המצמרר אלה בתנועה המעגלית של הסאונד, והבס, אוי הבס, פאקינג רגאיי במלא הדרו, ואז השירה הכל כך אופיינית ל ott.
ניתן לדמיין בקלות מסיבת חוף במקסיקו, דרינקים וחיוכים, וכולם מסתכלים למעלה, כאילו מחכים לפיצוץ שלא יבוא, אבל כאן ב3:30 דקות הפיצוץ קורה, בצורת דאב סטאפ משוגע שמחבר כאן עולמות שכנים מכל קצוות הגרוב באשר הם, רגאיי, דאב, גלי’צ, דאב סטאפ, לאונג’ ,אין לי ספק שאם בוב מארלי הגדול היה שומע את הטראק הזה הוא היה נושף עשן סמיך בנחת וגאווה.
זה מסוג הטראקים שאתם פשוט לא רוצים שיגמרו.
ההתחלה הכי חזקה שיש, מנוע שדוחף הכל לפנים, לקראת ה”ניקוי”, אותו “ניקוי” שנשמע כמו פאזל מטמטם של צלילים וגרוב, כאילו הכל מיקרי אבל כמו שאנחנו מכירים אצל ott אין מיקרי ואין נעלי מרטינס, כל צליל נבחר כאן בקפידה, מיועד לאוהבי הדאב החדש, כזה שמשלב גליצ’ דאב סטאפ ואפקטים מכל עולמות המוסיקה האלקטרונית, אחרי שהגרוב מתייצב והמלודיות משתלטות על הפלייבק, הוואקלים הנשיים נכנסים בתפארתם ב4:30 לדקה וקצת של קסם, וחוזרים עד לסוף הטראק לאווירת המרתף הדאבית המסוגננת של הטראק.
אחת היציאות של האלבום ללא ספק.
טראק קיצבי ורקיד בכל מרפסת בדרום העיר, עם ערק ביחד אחת ובשניה בחורה יפה, שניכם תצאו למסע בגרוב תופים שמזכיר היפ הופ קלאסי, ושלל סינטים מפולטרים, ובין כל אילו הוואקלים שעושים תפקידים שונים, מדובר ברמת הפקה כ”כ גבוהה שממכרת בקלות כל מאזין, ומתאים לכל פלייליסט, סרט קולנוע, מסיבה, רחמנה לצלן אפילו לגלגל”צ, מזכיר את סרטי באטמן באווירה מ 4:00 דקות, גוטאם סיטי וצל שחור, לא בהכרח מאיים, בעיקר מסקרן. כ”כ מסקרן שהערק נגמר והבחורה הלכה לישון. בקיצור להיט פופ אלקטרוני משובח.
הארפג’ הקסום שפותח את הטראק הזה מושלם, מזכיר גרוב שזורק אותנו לשנות ה80- וה90 בפופ העולמי, עוד להיט מאילנית. Ott יודע כאן לשחק בין הזר למוכר, בין המלודיות הכ”כ נעימות ועולם המיינסטרים במוסיקה, ובין הסטיילינג המשובח שלו, המון אפקטורה, המון כלים חיים, וואקלים כמובן, ופילטרים שפותחים לנו את האוזניים, כל טראק כאן הוא מסע, אין פה אלבום קונספט במהות של סיפור מהתחלת האלבום עד סופו, אבל כן יש פה הקפדה על שלמות כל טראק שלעצמו, הטראק הזה מזכיר כ”כ הרבה דברים אחרים שכבר שמענו, אבל עדיין באורך פלא הוא נשאר ייחודי בהאזנה לכל הטראק, יש כאן הוק שירה מבריק שמזכיר מוסיקה מהבלקן. טראק נהדר וסוחף
מרגיש כמו המשך ישיר לטראק הקודם, נפתח בסינטי ובס קיצבי, ומתעטף בשאר סינטים ושירה נוגה שמגיעה תוך פחות מדקה לתוך הטראק, ב1:33 נכנס ברייק גרובי במיוחד שמרים את האנרגיות למעלה, וחוזר חלילה לפזמון הוואקלי הנדיר, האומנות הנדירה של ott נותנת רמה אחרת בתעשייה לשילוב הקיים כבר שנים של מוסיקה אלקטרונית שמתמזגת למוסיקה אקוסטית (יענו כלי נגינה )
וזאת בליווי סאונד משובח שהפך לתביעת ידו כבר בקריירה המוקדמת שלו.
שם המשחק בטראק הזה ובכלל האלבום המבריק הזה הוא תנועה! תוסיפו לזה גרוב, וסאונד מקורי וייחודי וקיבלתם עוד מתנה מהיוצר הענק הזה.
טראק שהוא קסם.
הטראק שסוגר את האלבום, הוא גם הטארק הארוך ביותר באלבום, וגם מהבודדים כאן שמרגיש כמו תחילתו של סט מנוגן היטב, יוצר תחושה של מעגליות , כאילו הוא לא נגמר מעולם, ותכלס מי רוצה שיגמר, עוד עבודת מופת מדהימה. הדאב כאן שולט, ריברבים מנצנצים מעולם הגמדים והטרולים של טולקין תופסים כאן נפח בולט, כלי מיתר שמצטרפים ב4 דקות מחזירים אותנו למזרח הרחוק והאהוב על כולנו, רק לעצום עיניים ולהיסחף לטריפ מלא צבעים ונופים.
טראק שמסיים את האלבום, אבל נותן טעם של עוד וממש לא מרגיש סיום של מסע, או במילים אחרות, לא שבענו מהארוחה החדשה ש ott בישל לנו באולפן.
לסיכום, כמו כל אלבום מבריק שבכל האזנה הוא נשמע יותר טוב ומתמכרים לעוד פרטים וצלילים, כאן זה בולט באופן ברור, האלבום הזה הוא סם קשה ומבורך, גם אחרי 30 השמעות הוא פשוט לא נמאס, לא נרגע, לא משחרר אתכם לשנייה. ולא נותר אלה להתמזג ולהתמסר, לשכב על הגב, להגביר את האוזניות, לעצום עיניים ולהיסחף למוחו המסחרר של ott בהבריק כהרגלו באלבום אחר, מיוחד, צבעוני, קיצבי, מושלם!
כשאתם קונים את האלבום הזה אתם לא רק מקבלים פיסת מוזיקה מדהימה אלה אתם עושים הרבה מעבר, אתם תורמים לתרבות המוזיקה העולמית ולאמנים שעושים דברים מהלב במיוחד בשבילכם !