הרשמה לעדכונים

עדכונים על מסיבות, מוזיקה מצויינת וכל מה שטוב בטראנס הישראלי, אצליכם במייל לפני כולם!

חם בפורטל

סיקור אלבום וראיון עם OFORIA

סיקור אלבום וראיון עם OFORIA

בשם כל מה שטוב בעולם – זהו אחד מהאלבומים היותר טובים שיצאו אי פעם בתרבות הטראנס העולמית. דינמיות בין הצלילים, דיאלוג בין הקטעים, מוזיקה מלאה בעוצמות שלפעמים אי אפשר להסביר במילים. ועכשיו בגרסת הסידי שיצאה בלייבל ZION 604, הוא מגיע יחד עם בונוס – אוסף הכולל קטעים מיוחדים של עופר דיקובסקי מכל הפרוייקטים לאורך השנים.

שלחנו את אבישג לאולפן של עופר בצפון הירוק כדי לקבל תשובות לשאלות מסקרנות על איש מוכשר ומיוחד, קריאה מהנה.

ש. מה קורה איתך היום? על מה אתה עובד בימים אלו?

ת. אני עובד יחד עם חבר טוב, אלון דותן, על הפקת סרט דוקומנטרי שעוסק בקורות סצנת הטראנס בישראל בשנת 1998, שנה שלטעמי הייתה בה מהפכה בכל הקשור לרמת המודעות הציבורית לתרבות הזו. באותה שנה קרו לא מעט אירועים שפגעו בסצנה והובילו בסופו של עניין, לאחר מאבק כנגד הרשויות, לקיום הפגנת ענק בכיכר רבין למען תרבות הטראנס.

המון סיטואציות מאותה שנה צולמו על ידי שני סטודנטים לקולנוע שהיו פעילים בסצנה באותם ימים, אורי גרומן (הבעלים של מועדון זמיר לשעבר) ואייל מילרמן שלקחו על עצמם כעבודת גמר אקדמית להפיק סרט אודות הטראנס בישראל. תהליך יצירת הסרט נעצר, והחומר שכב במשך שנים ללא שימוש.

את הרעיון להפיק מאותם צילומים סרט שיתעד את מה שהיה אז, גלגלתי יחד עם אלון מאז תחילת 2010. היה נורא קשה להתניע את התהליך מכוון שהייתה דרושה המרה גדולה ויקרה של החומר כדי להפוך אותו לשמיש. בתחילת השנה זה קרה, הצילומים הפכו סוף סוף לקבצי מחשב ובימים אלו אנחנו מפתחים את העניין לכדי סרט תיעודי תחת הכותרת “כיכר הניצחון”, ולהערכתי הוא ייראה אור בסוף השנה. מדובר בעשרות שעות צילום שכוללות מסיבות, ראיונות עם אמנים וחברי כנסת, המאבק ברשויות שהגיע עד הכנסת וכמובן עצרת תנו צ’אנס לטראנס שצולמה במלואה. מה שמשמח בחומר גלם זאת העובדה שהוא צולם באיכות גבוהה יחסית, בטח בהשוואה למעט התיעוד שקיים ברשת מהשנים האלו.מלבד הפרויקט הזה, אני ממשיך לייצר את המוזיקה שלי כל הזמן, בין אם זה דרך שיתופי פעולה עם אמנים אחרים או לבד, ויש כמה דברים מפתיעים בקנה שצפויים להשתחרר בקרוב.

עופר הבפגנה "תנו צ'אנס לטראנס" כיכר רבין, 1998
עופר בהפגנה “תנו צ’אנס לטראנס” כיכר רבין, 1998

ש. איך אתה מעדיף ליצור? לבד או עם שותף?

ת. לשתי האופציות יש יתרונות משלהן.

כשאתה עובד לבד אתה צולל עמוק יותר ולכן התוצאה היא בעלת אופי מסוים וברור, יותר ממוקד. לעבודה משותפת יש כמובן את היתרון האולטימטיבי של שני מוחות או יותר, בהנחה כמובן שיש זרימה ביניהם. כשיש יותר מאדם אחד בסביבת יצירה, זה מוביל באופן טבעי למספר כפול של רעיונות ולתוצאה ייחודית. כשמצליחים לחבר באופן מיוחד והרמוני בין שני כיוונים שונים בתכלית, זה הישג מופלא בעיני.

ש. אם לא היית בוחר במוזיקה, במה היית עוסק היום?

ת. יצר היצירה אצלי הוא צורך קיומי. המוזיקה היא פשוט המדיום הכי דומיננטי אצלי אבל מלבדה יש תחומים יצירתיים נוספים שאני שולח בהם יד כמו כתיבה וצילום, ככה שבחירה שונה ממוזיקה הייתה קרוב לוודאי מובילה ליצירתיות במדיום אחר

עופר באולפן שלו בצפון הארץ
עופר באולפן שלו בצפון הארץ

ש. מהו הדבר שמביא לך את הסיפוק הגדול ביותר?

ת. בחיים האישיים כמובן משפחתי היקרה וילדיי שמגלים כבר את כשרונם בעולם המוזיקה. בתחום המקצועי, אני מכור לדרך שהמוזיקה עוברת מהרגע שהיא נוצרת עד לרגע שהיא מגשימה את מטרתה ומתקבלת על ידי מי שמאזין ונהנה ממנה, התהליך הזה הוא ללא ספק סיפוק שאין די ממנו. את התמונה הכוללת של הדרך הזו אפשר לראות ולעכל מן הסתם רק בסופה, אבל אין ידיעה יפה יותר מלדעת שאנשים מתחברים למה שאתה יוצר.

תהליך הלידה של האלבום READ MORE, האהדה והתגובות המדהימות שזכיתי לקבל בעקבותיו, הם ללא ספק אחד מהאירועים היותר מספקים עבורי בשנים האחרונות, במיוחד לאור העובדה שהאלבום שוחרר פעמיים, תחילה בדיגיטל במאי השנה ולאחר מכן בגרסת הסידי הכפול באוגוסט בלייבל ZION 604 . אין הרגשת סיפוק גדולה יותר מלייצר את מה שאני אוהב ולקבל על כך הכרה ותמיכה. לדעת שאנשים באמת התחברו לקונספט ולשפה המוזיקלית שביקשתי להעביר.

ש. האם הדור הקודם שונה מהדור של היום מבחינת אוזן מוזיקאלית וקהל?

ת. יש כמה הבדלים, קודם כל, בצורת הריקוד. פעם היו פשוט רוקדים אחרת, תנועות אחרות. לפעמים יוצא לי להופיע באירועים שיש בהם ערבוב של קהל, צעירים לצד ותיקים שלא התעדכנו בכוראוגרפיה של ימינו והמראה די משעשע.

מבחינה מוזיקלית, אני לא חושב שיש הבדל מהותי באופן שבו המוזיקה הזו נתפסת על ידי הקהל. אם מוזיקה מסוימת נחשבת היום למבוקשת באוזני אלו שצורכים אותה, אני מאמין שתאורטית, גם לפני 20 שנה אותה מוזיקה הייתה נחשבת לאטרקטיבית כלומר השיפוט הבסיסי של המאזין בקהל נשאר בערך אותו דבר. מה שכן, המוזיקה עצמה עוברת שינויים ומתפתחת במרוצת השנים ואם עושים השוואת מאפיינים בין הדורות, ההבדלים מאוד ניכרים. בשנות התשעים המוזיקה הכילה הרבה יותר תפקידים והייתה פרושה על פני הרבה יותר תווים, הבאלאנס נטה אז יותר לכיוון המלודיות וההרמוניות ופחות לצד הטכני והסאונד. המגמה הזו די התהפכה והחל מאמצע העשור הקודם השתלטה מגמה עם אופי טכני יותר ששמה דגש על אפקטורה ופחות על גיוון מוזיקלי.

ש. על איזה אמנים גדלת?

ת. ב-1994, שזו השנה בה התחלתי להפיק מוזיקת טראנס במסגרת ההרכב אינדור, לא היה קיים היצע גדול של מוזיקה, בטח לא בכמויות שאנחנו רגילים להן היום. המוזיקה הזו הגיעה אז בעיקר מאנגליה וגרמניה. בתור מוזיקאי שהגיע בכלל מכיוונים של ג’אז ורוק, חיפשתי את האקסטרה עומק שיעזור לי להתחבר ביתר התלהבות ומצאתי את זה ביג טיים במוזיקה שהגיעה באותם שנים מאנגליה.

אלבומי אמן היו מצרך נדיר אז, אוספים היו שם המשחק ואנחנו שתינו בצימאון את אלו ששיחררו לייבלים כמו DRAGONFLY, TIP, BLUE ROOM, FLYING RHINO , MATSURI. האווירה שהייתה קיימת במוזיקה ובאוספים הללו השפיעה עלי לא מעט בתקופה הזו. מי שכיכב באותם אוספים היו הרכבים ואמנים שנשארו פעילים עד היום כמו JUNO REACTOR, XDREAM, HALLUCINOGEN, MWNN ועוד.

Indoor בהופעה
Indoor בהופעה

ש. איך אתה משלב את עולם המוזיקה שלך עם חיי המשפחה?

ת. אני משתדל לעשות קו הפרדה, לא מעט בגלל העובדה שהסצנה הזו, ולא מעט שנים חייתי כך, גוררת אורח חיים צמוד. אז כן, ברגעים מסוימים אני מרגיש שאני נמצא בשני עולמות באותו זמן, אבל גם בזה יש משהו מרתק וכל עוד זה עובד ונותן תמיכה אז אין מרוצה ממני.

ש. איפה אתה  מעדיף לנגן, בטבע או במועדון?

ת. לכל אחד מהם יש את הקסם שלו. אין ספק שכוונת המשורר הייתה למסיבת טבע וזו הסיטואציה הסמלית ביותר לקיים מסיבת טראנס. במועדון או חלל סגור קיים אימפקט חזק שנוצר מעצם העובדה שהאנרגיות מהקהל תחומות בתוך קירות ולזה יש עוצמה מאוד ייחודית. מה גם שהמוזיקה הזו, למרות הניגוד העז שיש בין סביבת טבע וסביבה קלאבית, מתאימה לחלוטין למועדון ואפילו מקבלת שם מימד נוסף שלא קיים בחוץ.

יייי

ש. ספר קצת על הרעיון מאחורי האלבום READ MORE

ת. האלבום הזה נולד חד משמעית מאהבה אין סופית לרוח המוזיקה שהייתה קיימת בשנות התשעים ושלא מיוצרת כמעט כלל בימינו. האווירה והקסם המוזיקלי שהיו אז כל כך מדהימים בעיני שהתעורר בי צורך עז פשוט ליצור מחווה גדולה לתקופה הזו.

כמו בחיים בכלל, ובטראנס בפרט, אנשים רוצים לעבור חוויה סיפורית כשהם שומעים אותה. הם רוצים להרגיש שהם נעים במעין מסע חושי שקל לדמיין בו עלילה. כל אחד והחוויה שלו. בשנות התשעים, הממד הזה היה מאוד חזק במוזיקה ואיפה שהוא זה נכחד עם אבולוציית העריכה בתחילת העשור הקודם. רציתי להמחיש את הממד המהותי הזה ומכאן הגיע הקונספט לאלבום כולו: 8 קטעים ארוכים שיש בהם המון המון גיוון והתפתחות מוזיקלית שמבקשת לתת חוויה של סיפור מרקיד וסוחף שכאילו נתלש משנות התשעים אבל מוגש על מגש מודרני ועדכני.

רשימת הטראקים מהאלבום Read more
רשימת הטראקים מהאלבום Read more

ש. איך בחרת את הקטעים באוסף שהוצמד לאלבום החדש שלך ב ZION 604 ?

ת. הבחירה נעשתה יחד עם רועי ששון (Shidapu), המטרה הייתה לבחור נציג מכל פרויקט שלי או כזה שהייתי שותף בו, תוך כדי ניסיון ללכת על קו קצת פחות צפוי ועל הדרך גם לעשות “תיקונים” היסטוריים:

גרסת הקאבר לפינק פלויד WELCOME TO THE MACHINE שמעולם לא יצאה באופן רשמי.

SPECIAL OFFER שהוא קטע מאוד מזוהה שלי ושיצא רק באוספים.

שני חידושים לקטעים של אינדור שעושים איתם חסד ומעדכנים אותם ברמת הסאונד לימינו. קטע שהפקתי עם הראל פרסקי ב1997 שאני מאוד אוהב ושכב נידח ללא מיצוי באוסף נשכח של פונוקול. הקטעים שהופקו במקור לפני קרוב לעשרים שנה, קיבלו טיפול רימסטרינג מתון כדי לגלות מתוכם כמה שיותר שכבות שהיו חבויות עקב מגבלות הסאונד והטכנולוגיה שהיו אז.

ש. לאיזה טראק מהאוסף אתה הכי מתחבר?

ת. זה כמובן משתנה לפי תקופות אבל אם אני אנסה לחשב לפי ממוצע אז מתוך האוסף הזה אבחר ב-  Tandu – New Aura  שהופק באנגליה ב1997 באולפני Butterfly האגדיים מבית Dragonfly עם טונות של ציוד אנלוגי משובח. הקטע הזה הוא באמת אחד השלמים והקרובים לליבי ויחסית לשנה הקדומה שבה הוא נוצר, אני מאוד אוהב את צבע הסאונד שלו ואת האווירה הנונשלנטית שהוא נותן.

ש. ספר קצת על שיתוף הפעולה שלך עם רועי ששון מהלייבל Zion 604…

ת. את רועי אני מכיר מתחילת העשור הנוכחי, שנים בהן הייתי בברייק הכי ארוך שהיה לי מסצנת הטראנס. רועי היה נוהג להתקשר אלי אז מפעם לפעם כדי לנסות לשכנע אותי שאחזור ליצור. אני הייתי בפאזה אחרת לגמרי באותה תקופה.

אני זוכר שבשיחות בינינו הוא פשוט לא היה מסוגל לקבל את זה. ” אבל למה? אני לא מבין למה לא?” הוא היה משיב לי כשהייתי אומר לו שאני לא ממש בעניין. באיזה שהוא שלב הוא התייאש והקשר ניתק ובאפיזודה הנוכחית שלי שהחלה לפני שנתיים וחצי, הקשר חזר, הפעם ברמה הרבה יותר עמוקה וקרובה. אני חושב שרועי הוא אחד האנשים הבודדים בסצנה שבאמת ובתמים מבין ויודע את הקוד הגנטי של התרבות הזו והוא חי ונושם אותה יום יום שעה שעה.

הוא התחבר מיד כששמע את האלבום החדש ותוך זמן קצר החל להתעופף בשיחות ביננו רעיון הוצאת האלבום בדיסק כפול יחד עם בונוס בצורת אוסף קטעים מכל השנים. כל התהליך המשותף עם רועי ברמת גיבוש הרעיון ושלב הביצוע היו מופלאים בעיני וזרמו בצורה חלקה כמעט לחלוטין וזה ללא ספק אחד מההיילייטים שלי בשנים האחרונות.

נסכם במילותיו של רועי, “רכישה משמעותה זכות קיום לכל הדבר הזה שאנו מאמינים בו ואוהבים להתבטא בשמו. זאיון 604.

להשפעה אמיתית, רכשו את האלבום > Read more (ALBUM, 2CD EDiTION) | ZION604

עופר היקר, היה יותר מנעים לגלות כל כך הרבה דברים מעניינים בך. המוזיקה הצבעונית והמיוחדת שלך שמשלבת בין עולמות ישנים וחדשים, התרבות שאתה מפיץ לדור החדש, והאהבה שלך ליצירה ראויים להערכה. שרק תמשיך בדרך הזאת לעד!

אבישג בורנשטיין ישראל

oforia zion 604 roy sasson
רועי ועופר באולפן

כתיבת תגובה

הצטרפו לקהילה

נדאג לעדכן אותכם במסיבות הכי מחשמלות והסטים של הדי ג’יים הכי חריפים. בום!