סיקור אירוע - פסטיבל בום 2014

סיקור אירוע – פסטיבל בום 2014

קשה למצוא מאיפה להתחיל ואיפה לסיים, אבל הדבר הראשון שחייבים לומר על הפסטיבל הזה זה וואו. פשוט וואו. שבוע של בריחה לגן עדן, מקום מדהים עם אווירה של אושר. הכל באיזי, אין לחץ, כולם מחייכים לכולם.

נראה כאילו לקחו את כל הפלופים בעולם וניקזו אותם למקום אחד – בום פסטיבל 2014. אני אישית הרגשתי יוצאת דופן כי אין לי לא קעקוע, לא פירסינגים, לא ראסטות, ולא בגדי פיות. כולם בסטלה, כל אחד בסרט שלו. כל כך הרבה אנשים יפים. יש כל כך הרבה לראות, החל מהפרטים הקטנים שמרכיבים את כל הטבע והתפאורה בפסטיבל וכלה בילדים הקטנים, הבלונדינים והשזופים תכולי העיניים שמשחקים באדמה.

כשמגיעים ומסתובבים קצת ברחבי המקום מבינים למה הפסטיבל מתקיים פעם בשנתיים. יש השקעה אדירה !!!! בכל מה שקשור לנוף שבפסטיבל – מלא גינות פרחים קטנות ומרהיבות שבתוכן ספסלים, עצים שמהם תלויות נדנדות פסיכודליות וערסלים ומעליהם, בתוך הענפים, פינות ישיבה. פסלים שעשויים מפלסטיק ומתכת ממוחזרת, מדוזות שעשויות מכוסות פלסטיק וזוהרות באור אולטרא סגול, פסלי דרקונים בצבעי מרקר, דג ענק שעשוי מבד ושאפשר להיכנס לתוכו, גן פסלי שלדים ממתכת, בודהה ענק שעומד באמצע כיכר מוקפת חמניות בגובה מטר – באמת שאין סוף לדוגמאות…

כמות אדירה של דוכני אוכל מכל הסוגים ודוכני בגדים ואקססוריז ועוד שדרה ענקית של דוכנים לא בנויים.

הרחבה של בום פסטיבל 2014

והרחבה…איזו רחבה!!! כמובן שהיו כמה מהן וכולן היו יפות, אבל ה-Dance Temple היה לא פחות מיצירת אמנות. תפאורה משוגעת!! פסלים של בחורות וחיות פסיכודליות מלאות בצבעים, שבלילה הפכו למצע לאורות משוגעים שיצרו עליהם אלפי צורות – קשה שלא להסתכל ולהתפעם ממה שהלך שם. הרחבה הייתה גדולה מאוד, ואפילו שהיה חם לא היה צורך בטפטפות בפנים. הכל מדויק. הסאונד היה משוגע והבאסים נתנו בראש, הייתה מערכת הגברה פסיכית. הדיג’יים היו מעולים (כמובן שהיו יותר והיו פחות) והייתה נציגות ישראלית לא רעה בכלל. אייס ונטורה נתן 5 שעות סט!
כיאה לאירופה כל אחד רקד בריבוע שלו ולא היה גן חיות כמו בארץ שזה היה פיקס, כמובן שליד הרמקול היה יותר קשוח אבל ממש לא כמו במסיבות טראנס פה.

וכל המסביב לרחבה של בום פסטיבל

האגם שסביבו התקיים הפסטיבל פשוט מדהים, מקום יפהפה שאליו אפשר לברוח, להירגע ולתת טבילה כשכבר יש פחות כוח לרחבה. במקום חול יש דשא ואבנים קטנות, אנשים מסתובבים בחופשיות גם בלי חזיות ותחתונים – משהו שמתרגלים אליו די מהר. בוא נגיד שהמון פטמות עפו באוויר שם ברחבי הפסטיבל.
גם מי שלא משוגע על טראנס יכול למצוא מה לעשות, יש המון המון המון לראות והמון אנשים להכיר. הפסטיבל השתרע על שטח ענק וללכת מקצה אחד לקצה השני יכול לקחת מעל שלושת-רבע שעה. גם אחרי שהייתי שם שבוע אני יכולה לומר בוודאות שלא ראיתי ולא הספקתי הכל.

סמים היו בכל מקום, הממשלה והמשטרה הפורטוגלית אפשרו בדיקות סמים במקום כך שכל אחד יכל להגיע ולבדוק מה הרכב הסמים שלו – כמה החומר טהור וכמה בררה. מראות של טפטופים והרחות ברחבה לא היו יוצאי דופן ובכל מקום יכולת לראות אנשים עם שלטים, חולצות ואוהלים שרשום עליהם “Need Weed” / “Need Shroom” – בעיקר shroom! וכו’. בניגוד לארץ, לא היו שוטרים בכל מקום ואפשר אפילו לומר שבקושי ראיתי מדים בפסטיבל הזה וזה מגביר משמעותית את ההרגשה הטובה ואת הרוגע שאופף אותך, כשאתה לא נתקל בחפשות כל רגע ורואה שוטרים וכלבים שסוגרים עליך.

גם אחרי שבוע, של קרחנה, ושינה בחוץ, וארוחה ביום, ותשישות פיזית, היה פשוט קשה להאמין שנגמר. שעבר כל כך מהר, שאנחנו שם כבר שבעה ימים ושצריך ללכת הביתה. באמת שהייתי מוכנה להישאר עוד. החוויה הזאת גורמת לך לעצור ולחשוב על כל צורת החיים שלך, על מה קורה איתך ביום יום ולמה אתה לא חי ככה בעצם כל הזמן. פשוט שבוע של אושר.

מי שידו משגת ומתלבט לאיזה פסטיבל לטוס שלא יחשוב פעמיים – BOOM!!!! אין פה שאלה בכלל.

לנה.