למה יש יותר גברים מנשים על במות הטראנס ?

למה יש יותר גברים מנשים על במות הטראנס ?

זה לא סוד שכמות הנשים שמופיעות בליינאפים בארץ ובעולם מזערית ברמה מדאיגה ובטוח שבשלב כלשהו בחיים עברה לנו בראש השאלה, “למה אין מספיק נשים בטראנס” והתשובה לא מיהרה לבוא כי אין באמת הסבר הגיוני לכך.

יכול להיות שזה חלק מהמעבר של האנושות משליטה גברית להרמוניה עם בני המין השני או שיכול להיות שנשים פשוט יותר עצלניות מגברים אבל בשורה התחתונה, זה לא סוד שכמות הגברים שמנגנים כיום במסיבות הטראנס גדולה משמעותית מכמות הנשים. 

אנרגיה נשית על העמדה הייתה קיימת כבר מהצעדים הראשונים של תרבות הטראנס העולמית וטייטלים רבים חולקו לבנות המין היפה בעקבות הצלחתן הרבה בלהרים רחבות והיכולת לספר סיפור. נחזור 13 שנה אחורה, דלית אייזנר הלוא היא DJ Dali אחת מהנשים הוותיקות בארץ שהחלה ליצור פסייטראנס כבר בתחילת שנות העשרים לחייה. דלית הוחתמה על ידי HOMmega שעד היום נחשב לאחד הלייבלים היותר נחשקים בתעשייה והיא הספיקה להופיע בארץ לא מעט ואף השאירה את חותמה בכמה פסטיבלים נחשקים בעולם אבל אם המגמה הייתה למעלה, למה היא נעצרה וכמות הנשים היוצרות לא פרחה במקביל לזאת של הגברים ?

אפשר לנתח שאלה זו מכמה נקודות מבט אבל לאור העובדה שאין מחקרים או מידע גולמי שאפשר להסתמך עליו, החלטנו לפנות לכמה נשים בולטות ופעילות בעולם הטראנס בארץ בכדי לבדוק את דעתן על הנושא לטובת גיבוש דיעה מוצקה יותר דרך ראיונות שיציגו את עמדתן על הסוגיה.

גליתה אזולאי DJ Galita

ש. ספרי על עצמך ועל הקשר שלך לעולם הטראנס.

ת. בשנות התשעים המאוחרות כאשר הטראנס לא היה אהוד במיוחד בעיני המשטרה, הייתי מתקלטת בדאנס ברים בתל אביב כשאני מגיעה עם פטיפונים ותיק מלא תקליטים. הרבה פעמים ביקשו ממני לא לשים טראנס פסיכדאלי מדי אז השתמשתי בקטעים אלקטרוניים ושילבתי אותם עם טראנס פסיכדלי שנורא בער בי. המשכתי לנגן במסיבות טבע קטנות, מסיבות גג, חברים וכו’. בשלב מסוים החלטתי לעבוד רק בתחום הזה והלכתי ללמוד סאונד. הגברתי הצגות, אמנים שונים בחדר חזרות ולמרות שזה לא היה להתעסק בטראנס, זה היה מרתק.    

למרות שהיו מספר הפסקות במסע שלי כמו הריון, תמיד השתדלתי להישאר במסלול ולהמשיך לנגן כדי להצליח להגיע למועדונים הגדולים והאירועים השווים באמת בטבע שנותנים במה למוזיקה שאני הכי מתחברת אליה, גואה טראנס. ברמה היותר עמוקה, אני מתחברת בעיקר לזרם הדארק הפסיכדלי או מוזיקת ה”לילה” כמו שנהוג לקרוא לה שהיה פחות פופולרי ביחס לפרוגרסיב והפולאון ששלטו ברחבות באותה התקופה, אבל לא וויתרתי והמשכתי בשלי.

ש. למה לדעתך יש יותר גברים על העמדה מאשר נשים ?

ת. שאלתי פעם את אחד המפיקים: למה רק גברים בליין אפ? יש נשים שמנגנות ממש טוב! הוא טען שדווקא הביא בחורה לנגן והיא לא הרימה את הקהל, הייתה חלשה מאוד, משהו שצריך צרם לי מאוד באוזן אבל אי אפשר באמת לדעת את הסיבה לכך, אולי אמרו לה משהו שהוריד לה את הביטחון או משהו דומה. אנחנו נשים ונשים לפעמים נפגעות מהר, מצב שיכול לגרום לנשים להתרחק מהעמדה. 

זה שיש יותר גברים מנשים על העמדה זה ברור, על פניו נראה לי שהם יותר כוחניים, מפגינים יותר שליטה בציוד הטכנולוגי, יותר יוצרים ומתעסקים בתוכנות, סוג של משחק לחקור ולהתעסק בו, לפענח אותו – והם אוהבים את זה, בנות לאומתם מתעניינות בתחומי עניין קצת אחרים. דבר נוסף ששמתי לב זה שהרבה מפיקים לא סומכים על נשים בעמדה ולא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי בתוך מסע של שכנועים כדי להוכיח שהמוזיקה שלי חזקה ועוצמתית מספיק בשביל להעיף רחבות ואחרי שקבלתי במה, הם הופתעו לטובה!

זאת שאלה לא פשוטה בכלל ואין לי תשובה מובהקת אבל זה מרגיש לפעמים שהרבה בנות לא מספיק אסרטיביות וזה נראה להן כמו מלחמה מיותרת ואבודה מראש. אני רואה במוזיקה הזאת חלק בלתי נפרד ממני בלי קשר לכך שאני אשה ובתור אספנית מוזיקה משנים מוקדמות היא לגמרי זורמת אצלי בדם ואין שום סיבה שתעצור אותי לעשות משהו שאני אוהבת וטובה בו.

ש. מה לדעתך הפתרון למצב הזה ?

ת. הפתרון זה להביא לתודעתן שזה אפשרי, הנה אני עומדת בליין אפ עם עוד עשרה גברים, ויש הערכה, וזה ניתן לעשייה, אני פה וגם את יכולה. אם זה בוער בך, ואת אוהבת את זה, תממשי את הרצון שלך, זה אפשרי, נקודה!   

ש. מה לדעתך ידרבן יותר נשים להיכנס לעולם ההפקות המוזיקליות והתקלוט ?   

ת. הדרבון מגיע כאשר רואים שזה אפשרי, עם המון תמיכה קודם כל מעצמך ואח”כ מהסביבה הקרובה. כאשר עוד נשים רואות שאני או את מנגנות בין גברים הן רואות שזה אפשרי, הן רואות שאני יוצרת טרקים, הן רואות שעוד בנות מנגנות ופתאום יש הרבה וזה אפשרי, אנחנו הדרבון שלהן. חייבת לציין גם שלא צריך להגיע ממקום של מלחמה, אנחנו לא נלחמות בבנים כדי שתהיה לנו מודעות. אני נהנית להיות בליין אפ עם מלא גברים ואני באה בבטחון מלא ועם אהבה אדירה למוזיקה.

משפט סיום שלא העזתי לרשום אף פעם, אך מוביל אותי תמיד, “כשאני מתקלטת אני עושה אהבה עם המוסיקה ומפלרטטת עם הקהל”.     

אילנה בר רשי DJ Evelyn

ש. ספרי על עצמך ועל הקשר שלך לעולם הטראנס.   

ת. שמי המלא אילנה אבלין בר רשי, מכונה כאיב או אבלין – שם הבמה שלי מזה 6 שנים. גדלתי בבית של אמנים ומוזיקאים, אבא מתופף במקצועו ואני בעקבותיו. למרות שהיה קשר חזק למוזיקה תמיד, אף פעם לא שמעו אצלנו בבית טראנס. היה רגאי, ג׳אז, לטינית והרבה דברים אוונגרדים מחוץ למיינסטרים. אפשר לומר שמוזיקה אלקטרונית אצלנו במשפחה יוחסה בזלזול ולעג.

“סוג של מוזיקה למטומטמים״ כי היא לא מתוחכמת כמו ג׳אז וכמובן שמי שמקשיב מהצד שומע רק את הקיק ארבע רבעים. כתוצאה מכך די נמנעתי ממגע עם הסגנון הזה במשך תקופת הילדות אבל איפשהו בפנים זה תמיד סיקרן אותי, הכוח שגורם להמון אנשים לרקוד יחד, בלי להתבייש.

הקשר עם עולם הטראנס אצלי החל בבת אחת במלוא העוצמה כשהחלטתי ללכת ולהתמודד פנים מול פנים עם העניין הזה מהילדות, לתת צ׳אנס לטראנס. זו היתה מסיבת מחתרת ״מהסוג של פעם״. הרבה אנשים צבעוניים מחופשים לשדונים ופיות. ראיתי איך כולם מקבלים אחד את השני ומתרכזים בלהנות ובלי לשפוט.  

בזמן שישבתי שם על גבעה מעל הרחבה התחילו לעלות בי סיטואציות מהילדות, זכרונות של רגעים שרציתי לעשות משהו ולא עשיתי, כי פחדתי שלא יקבלו את זה. עד לשלב שזה התפוצץ ואמרתי לעצמי ״פאק איט כולם פה רוקדים ונהנים ואף אחד לא מכיר אותי ואת הסיפור שלי אז אני עכשיו הולכת לרקוד!״ (אף פעם לא רקדתי לפני זה).

ככה צללתי לתוך המוזיקה כמה שעות טובות ושם גם הבנתי, בצורה חד משמעית שכל חיי היו נתיב מושלם לרגע הזה, המוזיקה הזו היא הסיבה שלמדתי לנגן על כל כך הרבה כלים. כל כך הרבה כלים ואף אחד לא הרגיש מושלם לבד כי הכל היה צריך להתחבר, במחשב. נכנסתי לזה ללא ספקות וידעתי באותו רגע שזה מה שאני הולכת לעשות בחיים. קודם כל בשבילי, מאוחר יותר הבנתי שבשביל הרבה יותר מזה.

ש. למה לדעתך יש יותר גברים על העמדה מאשר נשים ?   

ת. למען האמת אף פעם לא עלתה לי השאלה הזו בראש, אלא אם שאלו אותי על דעתי בנושא. הראש שלי אומר שאינני צריכה שום הזמנה מיוחדת לעשות את מה שאני אוהבת, כנראה כי כך חונכתי, לעשות את זה עד הסוף כי זה האופי שלי. לפי איך שאני רואה את זה, הסיבה קשורה לעידן בו האנושות נמצאת וזה מתקשר לחינוך הילדים שמוביל לבחירת סגנון חייהם, ולבסוף מימוש ייעודם.

אדם יגשים את ייעודו אם הוא ירגיש חזק מספיק לזה וזה מחזיר אותי לטענה הקשורה לעידן בו אנו חיים. פעם נשים היו חלשות הרבה יותר בתוך החברה מבחינת מנהיגות, עשיה, יצירה ועם הזמן האיזון התחיל להשתנות, תחילה בדברים הבסיסיים כמו עבודה מחוץ לבית או השתתפות בענפי ספורט, והיום זה מגיע לדברים יותר אקסטרימים כמו לתקלט במסיבת טראנס. מכיוון שאנו רק בתחילת הפרק הזה, עדיין יש יותר גברים על העמדה מאשר נשים.  

ש. מה לדעתך הפתרון למצב הזה ?

ת. אין כאן צורך בפתרון אנושי. הפתרון הוא טבעי וקורה אם נרצה או לא. בידינו רק הבחירה אם לתמוך או להתנגד. התומכים ירוויחו ויהנו, המתנגדים יפסידו וידעכו. מכיוון שאי אפשר באמת להתנגד לטבע. בעידן שבו מתגברת המודעות למהות החיים – המין מקבל פחות חשיבות, כיוון שהדגש הוא על התמסרות מלאה ליעוד שלך ובכך להגשים את הפוטנציאל שבך ולתרום את חלקך ליקום בצורה הכי מועילה, מלאה ומדוייקת.  

טראנס בדרך כלל נתפס בעיני הצופה כסגנון מוזיקה “קשוח”, ואכן מי שנמצא על הבמה וברחבת הטראנס חושף את עצמו בצורה אבסולוטית בסביבה מאוד אינטנסיבית. להבדיל מסגנונות אחרים כמו מוזיקה קלאסית, אופרה, פופ – שם כן רואים נוכחות של נשים כבר מזמן. מוזיקת טראנס היא דבר חדש יחסית בעולמנו ושייך לעידן החדש. לעידן החדש הזה מצטרפים היום יותר ויותר אנשים, כולל הרבה כאלו שגדלו בבית מסורתי שסוחב איתו מנהגים והתנהגויות שבטבעם מדחיקים את הנשים ל״מאחורי הקלעים״.

אנשים שעדיין חיים בסביבה כזו נלחמים עם עצמם בדילמה האם להיות אני או להיות מי שרוצים שאהיה ולכן הרבה נשים עדיין לא מעיזות להיות עצמן עד הסוף – מתוך הפחד שזה לא יתקבל בבית (אצלי אין דבר כזה בלקסיקון, אז כנראה הוקל עלי. עם כל העצב שבדבר). המצב הזה גורם לקצת כאוס ובלאגן אצל אנשים, משפחות, אבל זה תהליך טבעי (כמו קצף של גל שנשבר) ובעוד כמה שנים הדור החדש כבר יוולד לתוך ים שקט ותפיסה חדשה. במילים אחרות – כך או כך, אם נרצה או לא, האנרגיות מתהפכות עכשיו, ונשים הולכות לתפוס את הבמה בגדול. אנו היום החלוצות, מביאות את המודעות לקהל ואת האומץ לעוד נשים ללכת עם הלב ולעשות את זה אם זה רצונן ומתנת האל שלהן.  

ש. מה לדעתך ידרבן יותר נשים להיכנס לעולם ההפקות המוזיקליות והתקלוט ?

ת. הכתבה הזו!

לתת בטחון, דוגמא אישית.  

כשאני על הבמה הרחבה תמיד מתמלאת בנשים. מגיעות אלי אחרי סטים ואומרות לי דברים כמו “ריפאת אותי” עם דמעות בעיניים. הן רוצות שיתנו להן בטחון, הן כבר מתות ומוכנות להגשים את עצמן ומחפשות רק עוד “אוקיי” שזה אפשרי. אז אני עושה את זה ואני מודה בכל יום מחדש שניתן לי הכוח לזה. להיות חלוץ זה לא קל, אבל לא היתי בוחרת לרגע בחיים אחרים. כשנשים שואלות אותי אחרי הסט איך הן יכולות לעשות את זה, איך להגשים את המסר הקוסמי הזה שקיבלו עכשיו דרך המוזיקה, אני פשוט אומרת להיות עצמך, הכל קיים בך, קחי את הסיכון ושחררי הכל לעולם בלי לפחד מהתגובה. את תופתעי לגלות שתקבלי בחזרה אהבה יותר גדולה ממה שדמיינת אי פעם.  

תהיי מי שאת, אם זה ליצור משהו, לחזק מישהו, לרקוד ולפזר חיוכים, לשבת ולהתראיין לכתבה עם מטרה נעלה… את כבר תרגישי כשאת על הנתיב שלך. כל דבר שיעשה אותך מאושרת – תשקיעי בו. כי שם העולם צריך אותך!

שחר בן נון DJ Chuka הצד הצעיר שבחבורה

ש. ספרי על עצמך ועל הקשר שלך לעולם הטראנס.   

ת. שחר בן נון, צ’וקה, בת 25. מגיל 10 חלמתי להיות מוזיקאית, קניתי את הגיטרה הראשונה שלי בגיל מוקדם כי אהבתי בעיקר רוק, מטאל וצלילים מתכתיים. בגיל 13 בערך הכרתי את הטראנס והתאהבתי בקצב המהיר ובצלילים האלקטרונים. התחלתי ללכת למסיבות טבע כבר בגיל צעיר ובגיל 20 כשהשתחררתי מהצבא החלטתי שאני הולכת ללמוד סאונד, הפקה ובניית אולפן. תוך כדי הלימודים הבנתי שמה שאני רוצה ליצור הוא לחלוטין טראנס. נרשמתי למסלול להפקה אלקטרונית והתחלתי ליצור טראקים בסגנון גואה ופסיי, לאט לאט התחלתי לשחרר טרקים לרשת ובמקביל להופיע במסיבות.

ש. למה לדעתך יש יותר גברים על העמדה מאשר נשים ?   

ת. לדעתי יש הרבה יותר גברים על העמדה מנשים בגלל שיותר גברים מתעסקים בתחום הסאונד, וזאת עובדה. בכיתות שלמדתי אף פעם לא היו יותר מ 2 בחורות. כנראה שבתפיסה סאונד נחשב כמקצוע גברי יותר. הופעות בלילות, סחיבת ציוד כבד, הופעות מסביב לעולם אולי מרתיעות נשים שרוצות להקים משפחה “נורמלית”. מה שכן, בז’אנרים אחרים שהם לא טראנס דווקא ישנן הרבה נשים בולטות שמופיעות ומצליחות בכל העולם.

ש. מה לדעתך הפתרון למצב הזה ?   

ת. לדעתי הפתרון הוא שיותר נשים ילכו ללמוד, יצרו ויעיזו, בעיקר בעולם הטראנס שיש בו פן מאוד רגשי נשים יכולות להעביר מסר ותחושה שאולי גברים לא יצליחו.

ש. מה לדעתך ידרבן יותר נשים להיכנס לעולם ההפקות המוזיקליות והתקלוט ?

ת. לדעתי ידרבן יותר נשים ללכת ללמוד וליצור אם הן יראו בעצמן שיש עוד בנות שעושות את זה, שזה משהו שהוא אפשרי ולא חלום רחוק ששייך רק לגברים.   

קריסטינה DJ Amarula

ש. ספרי על עצמך ועל הקשר שלך לעולם הטראנס.

ת. אני אמרולה, זמרת רגאיי DJ ו MC ובין היתר דוקטור ברפואת שיניים. באתי מרקע של היפ הופ ורגאיי כשמאחוריי 2 אלבומים עם שירים מקוריים שאני כתבתי, אינספור שעות הקלטות באולפן, צילומי קליפים, קמפיינים וסיבובי הופעות. הייתי ה DJ הראשונה ברוסיה שזכתה בתחרויות סקראץ’ והגיעה להישגים גבוהים בסצנת היפ הופ שרובה גברים שתמיד הרימו גבה כשראו בחורה על העמדה ועל הבמה ודווקא בגלל זה תמיד שאפתי להיות יותר טובה מהם כי תמיד היה לי מה להוכיח. מהטיולים הרבים שלי לגואה התאהבתי גם בפסיי טראנס והתחלתי לשלב זנון וצ’יל אווט פסיכודאלי בסטים שלי ואחרי שעליתי לישראל ופגשתי את בעלי (Vectro Electro) שהוא גם מפיק מוסיקלי מעולם הטראנס והאלקטרוני – התחלנו פרויקט חדש בשם Space Jam שבו אנו משלבים את הטוב מכל העולמות וכבר הספקנו להופיע בכמה פסטיבלים בארץ ובחו”ל.

ש. למה לדעתך יש יותר גברים על העמדה מאשר נשים ?

ת. אין הרבה נשים בתחום כי יש יותר מדי חלוקה בין נשים לגברים. צריך להתייחס ל DJ כ DJ בלי הבדלי מין. כמו כן, כדי להצליח ולהתקדם בעולם המוסיקה צריך לאהוב את מה שאת עושה ולעשות את זה טוב למרות כל הקשיים ויהי מה ולא להתאכזב מהמפלות שקורות בדרך, לפעמים צריך פשוט להתקדם כמו טאנק בלי לפחד מלשקוע בבוץ, חבל שאת העקשנות, האומץ והסבלנות האלה יש לרוב אצל גברים ופחות אצל נשים כי הנשמות שלנו עדינות יותר.

ש. מה לדעתך הפתרון למצב הזה ?   

ת. אני לא חושבת שזה מצב שצריך לתקן כי גם ככה הרבה בחורות בתחום מנצלות דווקא את היופי הנשי ומשדרות סקס ולאו דווקא מבריקות בביצועים טכניים או הפקתיים. להיות DJ זה קודם כל טאץ’, טכניקה וידע רחב במוסיקה – במילה אחת – כשרון. אני לא רואה בעין יפה תקליטניות טופלס או כאלה שמגיעות עם סט מוקלט ועושות את עצמן בכאילו ויותר עובדות על האינסטגרם מאשר באמת עושות משהו והקהל אוכל ואוהב את זה מצד אחד ומצד שני הן מעלות זה את הסקסיזם ומוריד את הרמה של בחורות תקליטניות ונשים בשואו ביזנס בכללי. בסופו של דבר הקהל מתייחס אליהן בתור נקבות או בובות מין ולא נותן להן את הכבוד הראוי למוזיקאי. אז לעומתן קל לתקליטניות האמיתיות והמוכשרות להתבלט וטוב שכך.  

ש. מה לדעתך ידרבן יותר נשים להיכנס לעולם ההפקות המוזיקליות והתקלוט ?

ת. שום דבר מיוחד, מי שמקומה על הבמה, תמצא את עצמה שם – פשוט אל תחשבו על מה הגברים יחשבו – תהיי אמן על הבמה לפני הכל. דרבון הנשים להיכנס לעולם ההפקה המוסיקאלית נראה כרגע רחוק מתמיד, אומנם יש ניצוצות של שינוי בתפיסה ובהבנה אך עדיין עולם הטראנס צריך לטפח ולהפריח את “הזוגיות” שלו עם נשים על מנת להגיע לבלנס המדויק.

ובתכלס, למה יש פחות נשים יוצרות בטראנס ?

אמנם אין מספיק נשים על במות הטראנס וממה שזה נראה, הסיבות העיקריות לכך הן שהתחום יכול להרתיע נשים מכיוון שהעולם הטכנולוגי והטכני פחות מדבר אליהן ביחס לגברים וזה יוצר סוג של לופ שנותן לנשים הרגשה של חוסר שייכות או רצון להיכנס לעולם שנראה מהצד כנישה גברית לכל דבר. יחד עם זאת, נשים יותר רגישות ועדינות באישיותן ויכולות לקבל ביקורת בצורה יותר אישית מאשר גבר, דבר שיכול להוביל אחריו חוסר מוטיבציה ונטישה.

העובדה שאנחנו חיים בעולם של שפע וחופש אמנם פותח דלתות ואפשרויות אבל הפתרון למצב הזה הוא לגמרי תמיכה ופרגון בנשים יוצרות כבר מהצעד הראשון. האנרגיה הנשית תמיד מוסיפה אווירה שונה, אינטימית ומלאת רגש לרחבה ובכדי לשדרג את התרבות שלנו באנרגיה הזאת, אנחנו צריכים לתת רוח גבית חזקה ליוצרות צעירות ווותיקות כאחד, גם הבליינים, גם המפיקים ובעיקר הנשים שפעילות ועובדות בתחום הטראנס.

אבל הכי חשוב !

לפני שנסיים, היינו רוצים להודות מכל הלב לבחורה מאוד מיוחדת, זאת שבפועל יזמה את כל הכתבה הנפלאה הזאת מתוך מקום כנה ואמיתי של רצון לדחוף יותר נשים במעלה ההר הפסיכדלי וליצור שינוי מהותי ביחסי הכוחות של הגברים והנשים על במות הטראנס בארץ.

תכירו את לין המוכרת בשם הבמה שלה “Reality Sky” שיוצרת מוזיקת פסיי (סופר משובחת!) כבר מעל שנתיים וחצי ושחקנית מובילה אצל אדי אלתרמן ב Danza Booking שמעבר להיותה יוצרת חלוצה בגזרת הפסייטראנס, באה לקדם אג’נדה של תרבות מוזיקלית והפצה של ערכים וכבוד לשורשים של תרבות הטראנס.

אז תודה רבה לך לין על האיכפתיות וההשקעה, אין לנו ספק שהכתבה הזאת הולכת לעשות זעזוע רציני בנישה הקטנה שלנו ולגמרי תדרבן יותר נשים לצאת החוצה ולתת קונטרה רצינית עם מוזיקה מרגשת וסוחפת.

זה אמנם הצעד הראשון במהפכה שקרובה לבוא אבל נשים כמו לין ושאר הבנות שלקחו חלק בהעברת המסר הזה הן הדלק שמניע את המכונה, והמכונה רעבה לשינוי.