להשתחרר מהמטריקס דרך הטראנס

 להשתחרר מהמטריקס דרך הטראנס

נאומו של מורפיוס לציון (מתוך הסרט – The Matrix: Reloaded)

“ציון שמעי אותי! זה נכון מה שרבים מכם שמעו. המכונות התאספו לצבא וברגעים אלה, שאני מדבר, הצבא מתקרב לביתנו. תאמינו לי כשאני אומר שיש לנו תקופה קשה לפנינו, אבל אם אנחנו רוצים להיות מוכנים אליה עלינו קודם כל להשיל את פחדינו. אני עומד לפניכם באמת ללא פחד! למה ?! כי אני מאמין במשהו שאתם לא? לא! אני עומד כאן ללא חשש מפני שאני זוכר. אני זוכר, לא את הדרך שמונחת לפניי .. אלא את הדרך שנמצאת מאחורי! אני זוכר שבמשך מאה שנה לחמנו כאחד נגד המכונות האלה! אני זוכר שבמשך מאה שנה הם שלחו את צבאותיהם להשמידנו ואחרי מאה שנות מלחמה אני זוכר את מה שבאמת חשוב! אנחנו עדיין כאן! הערב בואו נשלח מסר לצבא הזה! בואו נרעיד את המערה הזאת! הלילה בואו ונרעיד את הקירות האלה של אדמה, פלדה ואבן! שישמעו אותנו מהגרעין האדום עד לשמים השחורים! הלילה נגרום להם לזכור שזו היא ציון ואנחנו לא מפחדים!”

כשאני הולך למסיבת טבע, הנאום הזה מהסרט השני בטרילוגיית המטריקס עובר בראשי – אני מדמיין את עצמי במערה הזאת רוקד ומתחבר לעצמי ולאהובים שרוקדים איתי ולמהות שלי ויוצא בהתרסה נגד כל המוסדות, המוסכמות, החוקים וההגבלות שהבבילון שמים עלינו כל יום – או כפי שהטרילוגיה מציגה אותם – המכונות והסוכנים. איזה כיף אם בהכוונה בטלפון, או בתחילת המסיבה היה לנו נאום מוטיבציה כזה – כל האנרגיות והכוונה של באי המסיבה הייתה אחרת – הרבה יותר מאוחדת.

מי שראה את הסרט ואת הטרילוגיה כולה יודע שלא היה פשוט באותו רגע להתכנס, לרקוד ולשמוח, בתוך כל הלחימה והפחד ששרר בחוץ, במטריקס, מזכיר לכם משהו ? ישראל 2017 ? לפעמים באמת קשה לצאת רגע מהשגרה העמוסה בלחץ, כעס ואש מזרח תיכונית וללכת למסיבה להשתחרר קצת – באמת שהלב נקרע כשיש רצח עם בסוריה ופיגועים בירושלים ואנחנו עפים על החיים באיזה יער או בחוף או בפיסת מדבר בתולית…

אבל זה בדיוק מה שתרבות הטראנס באה לעשות בעיני – לשחרר אנרגיה של ” …הלילה נגרום להם לזכור שזו היא ציון ואנחנו לא מפחדים!” אל היקום ולקוות שהרעידות של האדמה מתחת לרגלינו והכוונה שבלב תצמיח התפתחות והתקדמות חיובית בעולם ובישראל במיוחד.

לשבור את הנורמות – לצאת מחשיבה מרובעת מצומצמת להסתכלות רב-מימדית על העולם ועל המציאות שאנו מכירים. הלבוש, התפאורה, האמנות, הריקוד המשוחרר, האנשים הצבעוניים והמיוחדים, החיוכים וההרגשה של אהבה וקרבה – אתם מכירים את זה, נכון? (או שזה רק אני?)

כשראיתי את הסרט בקולנוע – הייתי בערך בן 15 ואז התחלתי יותר להתעמק במוזיקה בכלל ובטראנס בפרט ובתיכון באמת הלכתי למסיבות הראשונות עם הזיכרון הטרי של אותה מסיבה שכנראה לא נחווה במציאות (אמן שכן) במערה ב”ציון”, עם תופים וברגליים יחפות, שבט אחד מאוחד – לא בקשר דם אלא בעובדה שכולם יצאו או ברחו מהמטריקס – מהשגרה שמספקת לנו גירויים מהירים והנאות רגעיות כדי לשכר ולשקר אותנו וכדי שנשכח את המהות האנושית, שכולנו שבט אחד – שבט האדם!

עכשיו, נכון, אולי חלקכם יגידו מה הוא מקשקש, סה”כ רוצים ללכת קצת לחפור לשתות משהו להעביר לילה בסבבה ולחזור לשגרה – לגיטימי – גם לכם יש מקום במסיבה ובעולם הטראנס – אבל למי שבאמת הרצון לזווית אחרת על המציאות נמצא עמוק עמוק בליבו והוא שומע את הבום בום או את הבום בום בום ומדמיין מדורת שבט לפני מאות ואלפי שנים – את\ה מבין בדיוק על מה אני מתלהב פה כל כך.

נכון שאז לא היה בכלל חשמל – בדיוק בגלל זה תרבות הטראנס היא מיוחדת לדעתי – לקחו את המודרניזציה, את הקדמה, את צלילי המחשב והחשמל ועשו אחורה פנה – חזרה לטבע, חזרה לשבטיות (אפילו ללילה אחד או שניים) הרחק מהמשרדים והקניונים וחיות המתכת וחיות הברזל, ואל חזון בחלום שראה דניאל!