המקל והגזר

שיטת המקל והגזר הישנה והטובה, כנראה עובדת לא רק על חמורים. היא עובדת טוב מאד גם על בני האדם, רק עם כמה שינויים לא מהותיים כל כך בשיטה. הגזר שהחברה תולה לנו מול העיניים, הוא לא בהכרח מה שיעשה אותנו מאושרים אבל ברגע שנראה את כל האנשים מסביבנו מנסים להשיג את הגזר הזה, אוטומטית אנחנו ניכנס גם למירוץ האין סופי הזה. לפעמים אנחנו נשיג את מה שרצנו אחריו, אך מיד אחר כך, אנחנו נרצה משהו טעים יותר ונמשיך לרוץ מהר יותר אחרי המשהו הזה מבלי שנספיק להנות ממה שכבר יש לנו בידיים.

והמקל… המקל הוא בעצם רגשות האשם שאנחנו נטיל על עצמינו במידה ולא נשיג את מה שנדמה לנו שרצינו כל כך. או גרוע מכך, אם מישהו מהסביבה הקרובה שלנו ישיג יותר מאיתנו… רגשות אשם כאלה יגרמו לאדם לרוץ במעגל הזה עוד יותר מהר. כך או כך, קצב הריצה במעגל הזה רק הולך וגדל… ככל שרצים מהר יותר כך קשה יותר להבחין במה שקורה מחוץ למעגל.

אין זמן להביט הצידה או להקשיב לאלה שיגידו שיש דרך החוצה, שאפשר לזרוק הכל ולחיות בשביל עצמך, אפילו שזה ייראה מוזר לכל האחרים. ואם במקרה הקול הפנימי הוא זה שמתחיל להציק עם הרעיונות המוזרים האלה אז הוא בטח יחזור לשתוק אחרי כמה כוסות אלכוהול. כך זה נמשך עד שהראש מתחיל להסתחרר או שהרגל נוחתת בזווית לא טובה, ואז נשמט הרץ אל האדמה ונרמס על ידי אלה שממשיכים לרוץ ושמחים בליבם שיש להם מתחרה אחד פחות. ברגעים כאלה כל האמת יוצאת לאור… מי מכל הפרצופים החייכניים האלה שמסובבים אותך יושיט את ידו ויעזור לך לקום ומי יפנה את עורפו אליך ויעלה חיוך עוד יותר רחב על פניו.

אני כבר התחלתי את דרכי בלפרוץ את מעגל הריצות האינסופי הזה על ידי חיפוש הדברים מעבר, ואתם ?

לעוד שיח מעניין כנסו לקבוצות > אמנות פותחת תודעה או מדברים פסיכדליה