המחקר שעשה מהפכה בהבנה של השפעות ה LSD על המוח
הסריקות המודרניות הראשונות של אנשים בהיי על החומר פותח התודעה הפסיכדלי LSD נתנו לחוקרים תובנות חסרות תקדים על השפעותיו על הבסיס העצבי. התמונות, שנלקחו ממתנדבים שהסכימו “לצאת לטיול” בשם המדע, נתנו לחוקרים ראייה מקיפה ביותר של האפקטים הנוצרים על ידי אחת התרופות החזקות ביותר שנוצרו אי פעם.
מנה של החומר הפסיכדלי שניתנה בזריקה ולא דרך הפה, שחררה גל של שינויים בפעילות וקישוריות פני המוח. אלו הובילו את מדענים לפתח תיאוריות חדשות על הזיות ויזואליות ועל תחושת האחדות עם היקום שחלק מהמשתמשים דיווחו. סריקות המוח גילו כי “המטיילים” חוו תמונות באמצעות מידע שנשאב מחלקים רבים של המוח ולא רק מקליפת המוח הראייתית בחלק האחורי של הראש, שם בדרך כלל מעובד מידע חזותי. תחת השפעת הסם, אזורים שפעם היו בהפרדה “דיברו” זה עם זה.
תמונות נוספות הראו כי אזורים אחרים במוח שבדרך כלל יוצרים רשת משותפת, יותר נפרדו, זאת בהתאם לשינוי הרגשי של המשתמשים שדיווחו על אחדות עם העולם, מעין אובדן זהות אישית המוגדרת על ידי החוקרים כ”פירוק האגו”.
דיוויד נאט (David Nutt), יועץ הסמים לשעבר של הממשלה הבריטית, פרופסור לרוקחות פסיכו-נוירולוגית (Neuropsychopharmacology) באימפריאל קולג’ בלונדון, וחוקר בכיר במחקר זה אמר שמדעני המוח חיכו 50 שנים לרגע הזה. “לא ידענו איך השפעות העמוקות האלה נוצרות. זה היה קשה מדי לבדיקה ומדענים פחדו או לא יכלו להתגבר על המכשולים העצומים כדי לקבל תוצאות אלו”.
LSD (lysergic acid diethylamide) סונתז לראשונה בשנת 1938 אך המאפיינים הפסיכולוגיים יוצאי הדופן שלו התבהרו רק ב- 1943. במהלך שנות ה – 50 וה – 60 לתרופה הייתה השפעה גדולה על המחקר הפסיכולוגי והפסיכיאטרי אך הפיכתו לתרופת פנאי עם השפעה רבה על תרבות הנוער בעולם המערבי הובילה לכך שהוכרזה כלא חוקית מהלך שנות ה-60.
הוצאת ה – LSD אל מחוץ לחוק גרמה לקשיים רבים במחקרים המדעיים בנושא השפעותיו על המוח ועל השימושים הטיפוליים הפוטנציאליים של הסם מאז ועד היום. המחקר האחרון התאפשר באמצעות קמפיין במימון המוני וקרן בקלי (Beckley) אשר עורכת מחקרים על חומרים פסיכו-אקטיביים.
המחקר של השפעות ה LSD על המוח
נאט ועמיתו רובין קרהארט-האריס (Robin Carhart-Harris) הזמינו 20 מתנדבים בריאים מבחינה פיזית ונפשית להגיע לניסוי במרפאת בשני ימים נפרדים. יום אחד הם קיבלו זריקה של 75 מק”ג LSD וביום השני הם קיבלו פלצבו (תרופת דמה ללא חומר פעיל) במקום.
באמצעות שלוש שיטות הדמית מוח שונות: תיוג עורקים בעמוד השדרה, MRI במצב מנוחה ו – magnetoencephalography, המדענים מדדו זרימת דם, קשרים פונקציונליים בתוך ובין רשתות המוח וגלי מוח אצל המתנדבים פעם בהשפעת LSD ופעם בהשפעת הפלצבו.
קרהארט-האריס אמר כי בהשפעת LSD, הסריקות הראו שהמתנדבים הצליחות “לראות בעיניים עצומות” אם כי התמונות שעליהן דיווחו היו מדמיונם ולא מהעולם החיצון. “ראינו הרבה יותר אזורים במוח שתורמים לעיבוד החזותי תחת LSD, למרות שהעיניים של המתנדבים היו סגורות”. ככל שהשפעת הסם הייתה חזקה יותר, כך דיווחו המתנדבים על אינטנסיביות בחזיונות החלומיים שלהם.
תחת ההשפעה, רשתות מוח העוסקות ראייה, תשומת לב, תנועה ושמיעה נעשו הרבה יותר מחוברות, מה שנראה כמו “מוח מאוחד יותר”. אבל במקביל, רשתות אחרות התקלקלו.
סריקות חשפו התנתקות של קשרים בין אזור במוח הנקרא parahippocampus ובין אזור המכונה ה- cortex retrosplenial.
השפעות אלו יכולה לחזק את הקשר בין מצב התודעה השונה שמושג על ידי לקיחת LSD ואת תחושת התפוררות העצמי שמוחלף בתחושה של אחדות עם אחרים ועם הטבע. “חוויה זו לפעמים מתוארת בצורה דתית או רוחנית, ונראה שהיא מביאה לשינויים לטובה גם לאחר שהשפעת התרופה שככה” אמר קרהארט-האריס.
ניתן לראות שהתרופה מביאה להיפוך מחשיבה המוגבלת יותר שאנו מפתחים מינקות לבגרות, אמר נאט, שמחקרו התפרסם ב- PNAS כתב העת של האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים.
המחקר עשוי לסלול את הדרך עבור LSD או כימיקלים אחרים לשמש בטיפול בהפרעות פסיכיאטריות. נאט אמר שהתרופה יכולה למשוך את המוח מתוך דפוסי החשיבה כמו דיכאון והתמכרות דרך השפעותיו על רשתות המוח.
אמנדה פילדינג (Amanda Feilding), מנהלת קרן בקלי, אמרה: “אנחנו סוף סוף חושפים את הפוטנציאל החיובי של LSD על מנגנוני המוח בסיסי, לא רק כדי לרפא, אלא גם כדי להעמיק את ההבנה שלנו על תודעה עצמה”.
המאמר תורגם מעיתון הגארדיאן הבריטי – על מחקר שנערך לאחרונה.
מקור המאמר: theguardian