אמנות פסיכדלית וטראנס

קרה לכם פעם במסיבה, כשעליתם על גבעה ליד כדי לראות את כל ההתרחשות מרחוק, עצמתם עיניים וראיתם תמונה מיוחדת, שונה והזויה עם צורות וצבעים זוהרים בהתאם לתחושה שהמוזיקה נותנות לכם באותו רגע ואז כשפקחתם עיניים ראיתם את המסיבה והאוהלים והאנשים רוקדים ברחבה והתפאורה והנוף מסביב, בעצם אמנות חיה ונושמת –

תמונת ציור טראנס — (שני כהן – מסיבה במדבר – שמן על קנבס)

או שהסתכלתם על מישהו במסיבה ופתאום ראיתם אותו אחרת, בצבעים שונים ועם רקע מעולם מקביל –

לכל מי שהולך למסיבות טבע הייתה לפחות חוויה אחת כזו שהוא זוכר, את הצבעים והתמונות שהמוזיקה והאווירה שהיא משרה. יש אומנים רבים מכל הסוגים: ציירים, פסלים, מעצבי תפאורות, בגדים ותכשיטים, שמצליחים לתאר באמצעות אמנותם המקורית והייחודית את התחושות שעוברות בגוף, בנפש שלנו ואת הצורות והצבעים שמתחילים להופיע כשאנחנו שומעים טראנס, במיוחד במסיבה טובה בטבע.

כל פרט בתפאורה של המסיבה, כל דוכן עם בגדים ייחודיים עם חיתוכים ושילובי צבעים שאי אפשר למצוא בכל חנות בגדים, או דוכן תכשיטים בצורות כל כך שונות מרוב התכשיטים שאנו מכירים ורואים ביומיום, מתאימים במיוחד לאווירה של מסיבת טראנס בשונה מסגנונות מוזיקה אחרים.

מהי אמנות פסיכדלית

בגדול ההגדרה של סוג אמנות זה הוא יצירה בהשראת חוויות פסיכדליות שבדרך כלל, אבל לא בהכרח, קורות לאחר שימוש בחומרים פותחי תודעה כמו LSD, DMT או פסילוסיבין.

אני הייתי אומר שאמנות פסיכודלית, בכל סוג יצירה, היא נתינת זווית שונה במיוחד מהמציאות, צבעונית מאוד, ועושה שימוש בצורות, דמויות ועצמים כדי להביע רעיונות בדרך הזויה. כאילו מתוך חלום לא שגרתי בו נגלת לנו מציאות מקבילה בה התודעה האנושית היא ברמה גבוהה בהרבה ממה שרובנו אפילו לא יכולים לדמיין.

במציאות התעשייתית בה אנו חיים, בה הניכור הולך וגדל יש אנשים שמחפשים דרך אלטרנטיבית להתחבר לתדר שונה (לעבור מ-440 הרץ ל-432 הרץ?) וליצור לעצמם מציאות מקבילה. האמנות הפסיכודלית מעניקה למתבונן בה הזדמנות לצלול לרגע למציאות שכזו ולכן היא כל כך חשובה למחפשים את הקשת בענן.

האמנות הפסיכדלית התחילה הרבה לפני שמוזיקה אלקטרונית הייתה קיימת והפריחה שלה הייתה בשנות השישים עם דור הפרחים והרוק הפסיכדלי. אחד האמנים הראשונים במאה ה-20 שיצר אמנות פסיכדלית, וידוע כי השתמש בתערובת שרקח בן דורו ד”ר הופמן, הוא סלבדור דאלי – כשמו כן הוא – פסיכו-דאלי.

ציורים פסיכדאלים — (סלבדור דאלי – התמדתו של הזיכרון – 1931)

סלבדור דאלי ואומנות פסיכדלית — (סלבדור דאלי – גאלאתיה של הספירות – 1952)

מתי קלרווין, אחד היוצרים מתקופה זו שמוזיקאים גדולים השתמשו בציוריו כעטיפת אלבומיהם, כמו סנטנה שהשתמש בציור “הבשורה” כעטיפה לאלבומו Abraxas, או מיילס דיוויס באלבומו Bitches Brew.

ציורים הזיות — (מתי קלרווין – הבשורה – Annunciation – 1961)

ציורים מדהימים של טראנס — (מתי קלרווין – Bitches Brew – 1970)

מהו הקשר בין אמנות פסיכדלית לטראנס

אין ספק שהאומנים הפסיכדליים כיום, לא יוצרים רק בהשראת טראנס או Chill Out או Psybient, וגם אלכס גריי לא מצייר או מפסל רק לצלילי טראנס.

(אלכס גריי – ציור – אדם וחווה, פסל – מלאך שומר)

גם לא בטוח שאמנותם קשורה לעולם המוזיקה האלקטרונית, או שיצירותיהם יהיו שונות אם הם מקשיבים ברקע, בזמן היצירה, לטראנס או לפינק פלויד.

אבל לאמנות פסיכדלית שאנו נתקלים בה במסיבות, בתפאורה ובדוכני האמנים – הבגדים הצבעוניים שהאנשים לובשים,

התכשיטים שאנשים שבהם מעטרים עצמם,

יש יכולת ייחודית להמחיש את התחושות שהמוזיקה עושה לנו, והיא הולכת יד ביד עם עולם הטראנס, הפסטיבלים ומסיבות הטבע. המזיקה והאנשים במסיבות הקטנות ובפסטיבלי הענק, הם אחת הדרכים הטובות והמעניינות להתנתק קצת השגרה האפורה ולהיכנס לעולם מקביל של צלילים, צבעים וחוויות.

אפשר במידה מסוימת לומר שאמנות פסיכדלית היום מחוברת לטראנס, כמו שגרפיטי התחיל כחלק בלתי נפרד מתרבות ההיפ הופ והיום יש אמנות גרפיטי מכל מיני סוגים אבל החיבור הטבעי של גרפיטי הוא עם היפ הופ ואמנות פסיכדלית מתחברת באופן טבעי עם טראנס.

אז בפעם הבאה כשאתם עוברים בין דוכני האמנים במסיבה, או מתפעלים מהתפאורה, או רואים מישהו או מישהי שנראה כל כך לא שגרתי וצבעוני ולא בהכרח סימטרי עם הבגדים והתכשיטים שעליו, אולי תקדישו תשומת לב ליכולת של האמנות שמולכם לצייר את הרגשות והצבעים והתחושות הפנימיות שעוברות עליכם באותו רגע.

חופש ממוסכמות ומהגדרות, הפלגה בדמיון למציאות מקבילה צבעונית ומזמינה, עליה במדרגות התודעה וחיבור עמוק לאדמה ולתרבויות שבטיות עתיקות שעדיין לא התקלקלו.