פורסם ע”י : עידן ש

חשיש – הדבר הזה שמעשנים כשאין שום דבר ירוק בסביבה

חשיש הוא אחד מהתכשירים שניתן להפיק מהסם הפסיכו אקטיבי קנאביס (לרוב מיוצר מזנים של צמח המריחואנה שאחוז הסאטיבה בהם גבוהה מאחוז האינדיקה). החשיש בישראל, בדומה למדינות רבות בעולם נמצא בפקודת הסמים המסוכנים והוא אסור לשימוש.

בעוד המריחואנה מופקת מפרחי צמח הקנאביס, החשיש מופק מהשמן של הצמח (השרף) ומבחינת התרכובת שלו, החשיש מורכב מ”טריכומות” שהם כמו שערות שעשויות מבלוטות ומכילות בתוכן את שרף הצמח שמופיע על העלים והגבעולים של הצמח. שערות אלה אוספים בעיקר מפרחיה של נקבת הקנאביס בזמן הפריחה שלה. יש מינים מסויימים של קנאביס שמגדלים במיוחד בגלל התכונה שלהם להפיק כמות גדולה של טריכומות, ולכן קוראים להם “צמחי חשיש”.

עישון החשיש

נהוג לעשן את החשיש בשיטות שונות, בג’וינטים, בבאנגים, במקטרות וגם בוופורייזרים (מכשירי אידוי שנותנים לנו לשאוף רק את אדי ה THC שזה החומר הפעיל במריחואנה), בדרך כלל מעורבב עם טבק, תחליפי טבק,  או עם מריחואנה. ניתן גם להמיס את החשיש בתוך חמאה ולבשל איתו מאכלים שונים ועדיין ייווצר אפקט דומה לעישון רק שייקח יותר זמן עד לתחילת ההשפעה.

מקובל להאמין שהמכור לחשיש הוא במרכז אסיה, וממנה התפשט לשאר העולם, בתחילת המאה ה20 ועם דור ילדי הפרחים עלה השימוש בחשיש בכל העולם, ולקראת סוף המאה ירד בהרבה. היום עלתה שוב הפופולאריות של הסם והוא נפוץ בכל העולם. עיקר יייצור החשיש בעולם כיום הוא ברצועת שטח הנמתחת מצפון אפריקה להודו ולרוב, החשיש מיוצר באקלים מדברי ולכן בעיקר נפוץ בארצות ערב שמהם התפשט לשאר העולם.

את השרף שבעזרתו מפיקים את החשיש ניתן להפריד מהצמח בשתי שיטות עיקריות:

1. בעזרת קירור הפרחים במי קרח עד שהשרף הופך לשביר

2. על ידי מיצוי כימי.

לא רק חשיש

תכשיר נוסף דומה לחשיש מצמח הקנאביס הוא הצ’אראס, יש האומרים שהוא חזק יותר מהחשיש ואותו מייצרים על ידי גלגול פרחים מפותחים בין האצבעות, תהליך זה נותן גושים של שרף שאותם מוסיפים לשאר החומרים המרכיבים את החשיש. במרוקו, כ-800,000 מתוך 32 מיליון תושבי המדינה מעורבים בגידול וייצור קנאביס הנמכר בעיקר באירופה, באלג’יריה, בתוניסיה, בישראל, ואפילו בארצות הברית.

כמו הקנאביס ממנו מיוצר החשיש, קיים חוק האוסר על גידול, ייצור, אחזקה, סחר, ושימוש בחשיש ברוב מדינות העולם אך לאט לאטרואים שינוי ניכר ומהיר לכיוון לגליזציה או לפחות למדיניות של דה קרימינליזציה.

השפעות החשיש

מבחינה דתית הרב משה פיינשטין טוען כי אסור לעשן סמים כחשיש ודומיו מפני שהוא פוגע בגוף, בנפש וגם ממכר. לעומת זאת, מבחינה רפואית, קיימות בחשיש אותן ההשפעות הפיזיולוגיות כמו במריחואנה שחלקן אפילו מועילות ואף עוזרות בטיפול במחלות לצד השפעות נוספות שעשויות להיגרם מחומרים נוספים שקיימים בחשיש, כמו השפעות האדולן שלרוב מכניסים לחשיש בשביל לקבל את המרקם הרצוי במחיר נמוך.

השפעות כמו שינוי במצבי הרוח ובדרכי החשיבה, בדרך כלל התחושות והרגשות מתעצמים ויש תחושה של התעלות רוחנית ויצירתיות מוגברת. אך הסם יכול לגרום גם לפרנויות ולפגיעה בזיכרון לטווח קצר.

החשיש הטהור הוא גמיש, רך, ומתחמם מחום כף היד. בצורה יותר איכותית ומתומצתת שלו ניתן למצוא את שמן החשיש, אך גם קיים חשיש בדרגה נמוכה יותר, לא טהור, עם מדללים וחומרים רעילים שונים בתוך התערובת על מנת לצמצם עלויות או להגדיל את גודל הבוף. דוגמא לרעלן כזה הוא האדולן שהזכרנו קודם.

סוגים אלו של חשיש נצטרך לחמם עם מצית על מנת שיהיו רכים ויהיה אפשר לערבב אותם עם טבק או חומר אחר, לכן מומלץ לעשן חשיש כמה שיותר טהור למרות המחיר הגבוהה יותר והקושי למצוא אותו.