עוצמות שלא נראו בישראל – סיכום הפגנת תנו לרקוד בשקט בכיכר רבין וראיון עם חברי הוועד
ביום חמישי ה- 18.07.19 התאספו כ- 50 אלף בליינים ואוהבי מוזיקה מכל הסגנונות בכיכר רבין למחאת ענק, שחזור של המחאה באותה כיכר על אותו נושא בשנת 98, על הזכות הבסיסית לרקוד תחת כיפת השמיים. ההפגנה הייתה רק תחילתו של תהליך מול רשויות החוק על מנת לשנות את הרגולציה של אירועים מסוג זה. אז איך הכל התחיל ולמה, ואיך יראה ההמשך..
צילום תמונה ראשית: עמית עזריאל.
על מה שקרה בכיכר רבין בחמישי האחרון (18.7) אנחנו נספר לילדים ובתקווה גם לנכדים שלנו. אפשר לקרוא לה מחאת החופש והתרבות הגדולה ביותר, או המלחמה הכי לא אלימה שהייתה בישראל. בין 40 ל50 אלף אנשים, ילדים, נוער, מבוגרים נשים וגברים, עובדי מדינה, סטונדנטים, מורים, משרתי מילואים, אזרחים מכל רחבי הארץ נהרו לכיכר על מנת למחות על חוסר הצדק שנגרם כלפינו על ידי הרשויות, כמו שאנחנו יודעים, עם הרגליים והפה! מיטב אומני ישראל, נציגים מהסצנה, מפיקים, ותומכים הגיעו בהתנדבות לתת את החלק שלהם ולגרום למחאה הזאת להיות שמחה, מוזיקלית, מלאה באהבה, ובעצם לבטא בדיוק את מה שאנחנו מבקשים לשמר.
רקדנו,אהבנו, מחינו. הראנו לכל המדינה מי אנחנו ומה האיכות שלנו, ללא אלימות, ללא נפגעים, בלי אירועים חריגים ולכלוך, ולמרות (או בגלל) ההתנהגות היוצאת מן הכלל שלנו בהפגנה הענקית הזאת, לא היה סיקור תקשורתי אחד כפי שמתבקש שיהיה באירוע בסדר גודל כזה בלב תל אביב (רק אחרי שהיא נגמרה ולאחר לחץ חזק מקהילת המוזיקה, החלו לטפטף האייטמים באתרים השונים), אזכור שולי ומזערי באינטרנט ותו לא. לעומת זאת ההפגה הספונטנית שהייתה בכיכר ב 07.07.19, ספגה לא מעט ביקורת וסיקורים, כנראה בגלל האלימות המשטרתית שלקחה את אור הזרקורים (מפתיע?).
“המשטרה ניסתה בתחילה להגדיר את האירוע כמסיבה, דבר שהיה מוליך אותנו שוב להוצאות בלתי ניתנות לעמידה”
“הבעיה לא נמצאת במשטרה, הבעיה נמצאת בכנסת ישראל, בית המחוקק, שלא עושה חשבון ולא נותן מקום לתרבות… כל אחד מאיתנו צריך לקבל זמן בילוי כדי לשמור על עצמו שפוי במדינת ישראל” (מתן בארי, סגן ראש עירית אילת).
העולם המערבי שאנו חיים בו, במיוחד בשנים האחרונות, עושה הכל על מנת להרחיק אותנו מהטבע שלנו, מהחיבור לאדמה שאליו אנחנו שואפים. השלטונות והרשויות בעזרת התקשורת עושים הכל על מנת לשלול מאיתנו את חופש הדעה, לשלוט בתודעה שלנו, ולגרום לנו להיות אזרחים מהונדסים שחיים “לפי הספר” שלהם.
בין כל החובות, הטראומות מהצבא, יוקר המחיה, מצוקת הדיור, עומס המיסים, המילואים, הלימודים, העבודה סביב השעון, או בקיצור מירוץ העכברים של מדינת ישראל, המקום היחיד שיש לנו להתפרק ולפרוק בו, להיות אנחנו באמת, לרקוד בחופשיות ולאהוב אחד את השני ללא הבדלים הוא מסיבות המוזיקה האלקטרונית והטבע. כיום על מנת להפיק אירוע תחת כיפת השמיים באופן חוקי הדרישות הן כמעט בלתי אפשריות, והעלויות בשמיים, מה שכמובן משפיע גם על מחירי הכניסות לאירועים. ובכל זאת, כמה פעמים בשנה מרימים ארועים כאלה בטבע.
בעקבות עלייה ניכרת במספר האירועים החוקיים, שנסגרים לאחרונה על ידי כוחות הביטחון של ישראל, ימים ספורים ואף שעות לפני פתיחת השערים, מסיבות ופסטיבלים שקיימים בארץ כבר שנים, כמו אינדיגו, אינדי נגב, יוניטי, פסטיבל דוף, ראביטס ועוד. כל זה לאחר הקמות וארגונים אחרונים, לאחר הסדר כל הדרישות החוקיות מול המשטרה על ידי המארגנים, מאחורי טענות מגוחכות של “מידע מודיעני מסווג”, שמוסיפות על כל שאר ההגבלות הקיימות והמתחדשות בחוק שרק מהדקות על צווארנו את החבל, ולא מאפשרות לנו את הדבר הכי בסיסי ופשוט, לחגוג לצלילי המוזיקה שאנחנו אוהבים!
אחרי ביטול הדוף האחרון (שקיים בארץ למעלה מ- 15 שנה) הגענו למסקנה שזה הזמן שלנו לצאת לרחובות ולמחות על הזכות הבסיסית הזאת שלנו. באופן ספונטני התאגדו בכיכר רבין לאחר ביטול הדוף בשבועות, כמה אלפי אנשים למחאה מאולתרת על רקע ביטול הפסטיבל, המשטרה לא ראתה בעין טובה את המחאה והיא הפכה אלימה ומסוכנת כשאלו השתמשו באמצעי אלפ”ה על מנת לפזר אותנו.
“פגעו באומנים, במארגנים, אבל בעיקר בנו קהל הרוקדים.” יניב פרץ דובר העמותה לחופש התרבות.
“המחאה פה לא קשורה לאיזה סוג מוזיקה אתה שומע ורוקד, המחאה כאן היא על שינוי מחשבתי ותודעתי, שינוי שיביא לשינוי חקיקה בכל תחום הפקות הארועים בישראל!, כולנו באותה סירה” (הוד גלבוע, מפיק עצמאי בקבוצת ציפייה)
לאור האירועים האלו ובעקבות ישיבות של מובילים בעולם המוזיקה האלקטרונית, מפיקים, אמנים, אנשי פרסום ועוד, קמה עמותה בשם “העמותה לחופש התרבות”, שמטרתה לחולל מהפך בחוק הקיים וליצור גישה חדשה של המחוקק כלפי המסיבות, ובכך בעצם לאפשר לאנשים פרטיים לממש את זכות חופש העיסק, ואת זכותם לרקוד ולהנות, באופן מאורגן. כל העוסקים בדבר עובדים סביב השעון בהתנדבות, ועושים את המקסימום למען המטרה המשותפת. בתוך חודש אירגנה העמותה מחאה שלא נראתה כמותה בישראל.
לאור העלויות הרבות של תחזוק ההפגנה, נרתמו הפקות שעשו מסיבות התרמה “הבלוק”, “אופסי טיונס“, “הפורום” בב”ש ו”גושפנקה” בחיפה (אלופים!). המחאה הייתה מאושרת על ידי הגורמים הרלוונטים ובשיתוף פעולה עם המשטרה, מד”א כב”א ועיריית תל אביב.
המחאה כללה הופעות של מיטב האמנים בארץ מכל הז’אנרים כגון אסף אמדורסקי, ארקדי דוכין, אסטרל פרוג’קשן, רד אקסס, אסטריקס, בליס, איתן רייטר, קפטן הוק, אייס ונטורה ANNA RF ועוד, נאומים רלוונטים ממובילים בסצנה ותומכים מסביב כמו סגן ראש עיריית אילת מתן בארי ודפני ליף, המחאה שצברה תאוצה מהר מאוד משכה אליה גם מפיקי אירועים מתחומים אחרים כמו פסטיבלי אוכל, ימי העצמאות, אירועי ספורט ועוד!
ההקמות החלו ביום שלפני המחאה בחום של יולי עמלו האחראיים ומתנדבים והרימו במה ענקית עם מערכת סאונד שלא תבייש הופעת רוק! ביום ההפגנה, חמישי משעות הצהריים החלו אנשים להתאסף בכיכר, בסדר מופתי, עד השעה 23:00 המחאה התקיימה ללא אירוע חריג, ללא אלימות, ללא קללות וכשעה אחרי ההתפזרות המקום היה נקי יותר משהיה בהתחלה!
כפי שציינו, זאת הייתה אחת המחאות הכי גדולות שהיו בכיכר רבין אם לא הגדולה ביותר, בין ההפגנות המושקעות והרציניות שקרו במדינה, התנהלה באופן יוצא מן הכלל, ובאופן תמוהה ביותר, לא קיבלה אף לא סיקור תקשורתי אחד בחדשות לפני או במהלך האירוע. אותן חדשות שדואגות לדווח לנו על “כל” פיפס שקורה במדינה. לעומת זאת, קיבלנו תמיכה רבה מאומנים, עמודי טראנס והפקות גדולות מרחבי העולם, בינהם הבום פסטיבל האגדי בפורטוגל.
לאחר התאוששות ורגיעה, פנינו ל- 2 ממארגני המחאה וחברי הוועד, ד”ר שחר זירקין ממקימי פסטיבל הדוף, ושגיב רייבי מפיק מוקשה כדי לקבל קצת יותר מידע על המתרחש…
ש: איזה מטרות רציתם להשיג דרך ההפגנה? האם הן הושגו?
שחר זירקין: היו מספר מטרות להפגנה מבחינתי: א. לאחד אותנו כי יש המון ארגונים, כל אחד מושך לכיוון שלו וההפגנה בהחלט יצרה כוח וגיבוש. ב. להעלות את התודעה בקרב מפיקים מז’נרים אחרים, ממפקי אירועי של פסטיבלי אוכל ועד מפיקים של אירועי מרוצי אופניים (לדוגמא) .. אני רואה ממש התעוררות בקרב חלק ענק של מפיקים שסובלים מבעיות דומות. ג. ואולי החשוב ביותר, להעלות את השיחה לסדר היום הציבורי והממשלתי. להראות לעם שאנחנו כוח שאין להתעלם ממנו, להראות לממשלה שאנחנו כוח וצריך לשבת איתנו ולהגיע להסדר. – הייתי שמח אם היה יותר סיקור תקשורתי אבל כבר כאן אני חייב לציין שפנו אלינו חברי כנסת והנושאים כבר במגמה קדימה.
ש: איך היה היחס של המשטרה כלפי ארגון ההפגנה?
שחר זירקין: היחס היה סך הכל טוב, אם כי המשטרה ניסתה בתחילה להגדיר את האירוע כמסיבה, דבר שהיה מוליך אותנו שוב להוצאות בלתי ניתנות לעמידה בהן. לאחר מספר שיחות הבהרה ודיונים הוחלט שזה מתווה של הפגנה וכל נושא האבטחה יהיה על משטרת ישראל. במהלך ההפגנה סך הכל היתה עבודה משותפת וטובה. הם מאוד הקפידו על לוח הזמנים וגם אנחנו לא רצינו לסתות מהסיכומים איתם. סך הכל הייתי מגדיר את העבודה טובה
ש: אחרי שעברנו את ההפגנה, מהן התוכניות הבאות של העמותה?
שגיב רייבי: ליצור שיח עם המערכת הפוליטית/מחוקקת וקידום שינוי תקן וחקיקה, הקמת מספר קבוצות לחץ של מתפקדים בתוך המפלגות השונות שיניעו לשינוי וחקיקה והשפעה על מקבלי ההחלטות. יתכן ואף יזום הפגנה נוספת מול בית המחוקקים בירושלים.
ש: מדוע לדעתך לא היה סיקור תקשורתי רחב למרות שהיו כ- 50,000 איש בכיכר? איך לדעתך אפשר לשפר את זה להבא?
שגיב רייבי: ראשית אנחנו מתמודדים מול כוחות ורשויות מאוד חזקות שמנסות בכל דרך להקשות ולבטל את הניראות. שנית, במדינה רווית מתח ואירועים אירוע תרבותי ללא אלימות ואירועים חריגים הינו אירוע לא מוכר וצהוב מבחינה עתונאית, נראה כי התקשורת מתעוררת באיחור ומבצעת סיקור בדיעבד. שלישית, אי שיבוץ מספר פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית ברשימת הנואמים פגע באטרקטיביות התקשורתית של ההפגנה.
איך זה ישתפר?
.
4 תגובות
תנוו לרקודד בשקטט מה ביקשנווו מי אמר שאנחנו תרבות שוליים זה בושה למי שאמר אףף אחדד לא עשה רע!! כולם ניקו אחריהםם כולםם רצו רק לרוקדד לחייךך ולצאת למסיבות ולהנות אחרי שבוע של עבודהה לנוחח לשמוע מוסיקהה בטבע!! ןלא במעודוןן
#תנו לרקוד בשקט !!
״תיקונים לפעם הבאה – להביא פוליטיקאים״ ?
אם כך תיראה הפעם הבאה… לא יבואו הרבה אנשים…
אנחנו משפחה גדולה וחזקה ולא צריכים שום פוליטיקאי שירכב עלינו או ינצל את הבמה להגיד דברים שדיקלם שנכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשניה. ההפגנה הזו אפילו שלא סוקרה בתקשורת הבהירה לכל מי שצריך בפוליטיקה ובכנסת, בצורה חותכת ומאוד ברורה, שהכוח בידינו. זה עניין של זמן לא רב עד שמספיק אנשים יתפקחו ויפסיקו להצביע לאנשים הלא נכונים.
אנחנו משפחה א-פוליטית. וכן נשיג חוק לא מתוך איזה התלקקות לפוליטיקאי על ידי מתן אפשרות דיבור על במה כל כך קדושה. אלא מתוך הכוח שלנו כאחד, שבוחר יחד, רק בדרך אמת. ומפסיק לתמוך במי שמדכא אותנו. בקרוב… בקרוב…
היי אבלין ותודה על התגובה!
איך לדעתך ניתן להשפיע על החוקה ללא פעילות חוקתית בכנסת?
צוות משפטנים בתוך העמותה שהוא יהיה אחראי על משא ומתן ותקשורת מול הרשויות המחוקקות/פוליטיקאים. וכמו שכתבתי, זה רק עניין של זמן קצר עד שיבינו טוב מאוד בשלטון שאם לא יהיה שינוי בחוק יהיה פה בלאגן גדול..